מהו ההבדל בהשפעת התקשורת על אנשים בשלוש תקופות בחייהם ?

שלוש תקופות של הרס - ראם אהרונוביץ' 

ילדים ובני נוער חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו. היחשפות כזו מגבירה את הסכנה שילדים ובני נוער יתנהגו באלימות, בילדותם או בבגרותם. שני מנגנונים פסיכולוגיים עיקריים מסבירים מדוע היחשפות לתכנים אלימים מגבירה את ההתנהגות האלימה אצל ילדים. הראשון, דרך החיקוי וההזדהות, והשני, דרך הקהיית סף הרגישות. אך גם מבוגרים כיום חשופים לתכנים תקשורתיים אשר יכולים לעודד אלימות בקרבתם.

לאחרונה מדובר רבות על הנזקים שבהיחשפות ילדים לתכנים אלימים באמצעי התקשורת ובמשחקים. התקשורת הפופולארית, הכתובה והאלקטרונית, מפרסת לא מעט ידיעות על אלימות של ילדים כתוצאה מצפייה בטלוויזיה או ממשחק במשחקי מחשב ווידיאו. דבר זה מתרחש בשנות חייו הראשנות , המעצבות ביותר את האדם . בשלב זה מתרחש תהליך אינטנסיבי של למידה , חינוך ורכישת דרכי התנהגות . את התפקיד המרכזי ממלא הדרכה של הורים להתמודדות נכונה עם ילדיהם בבית, והדרכה של מורים להתמודדות נכונה עם תלמידיהם בכיתה.

כיום ילדים חשופים יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידיאו (במשחקי ווידאו, הכוונה במאמר זה בעיקר למשחקי ווידיאו ביתיים כמו Play station ו- X box. בישראל במיוחד, ילדים חשופים לאירועים אלימים במציאות. הם אוכלים ארוחת בוקר, כשמול עיניהם מתרוצצות לעיתים תמונות מזעזעות מפיגועים של מחבלים. הם משחקים אחר הצהריים במחשב, ותוך כדי משחק, עיניהם מרפרפות במבזקי החדשות המופיעים על המסך לפניהם, והם קוראים דיווחים על נערה שנאנסה באכזריות על ידי נערים בני גילה ו/או על בעל שירה למוות באשתו ועוד. בערב הם שומעים את בני משפחתם דנים בזעזוע על מקרי אלימות בין בני נוער, בין שכנים ועוד. 

חמורה יותר היא ההיחשפות של ילדים לאירועים אלימים דמיוניים בטלוויזיה ו/או במשחקי מחשב ווידאו, וזאת ממספר סיבות:

ראשית, בניגוד להיחשפות הפסיבית של ילדים לתכנים אלימים במציאות (למשל, צפייה באירוע אלים בטלוויזיה), היחשפותם של ילדים לתכנים אלימים דמיוניים, במיוחד במשחקי מחשב ווידאו, היא אקטיבית (למשל, הם מבצעים פעולות אלימות במשחק מחשב).

שנית, משחקי מחשב ואינטרנט מכניסים ילדים לעולם בו הגבולות בין אמת לסימולציה לא תמיד ברורים. במקרים רבים, האירועים האלימים הדמיוניים קרובים מאוד למציאות, הן מבחינת תוכנם והן מבחינת הגרפיקה שלהם (למשל, הדמות האלימה במשחק הווידיאו נראית חיה לגמרי, שכן היא תלת ממדית). חשוב לציין, שגם בסרטי אנימציה תמימים לכאורה, המיועדים לילדים, ניתן למצוא ביטויי אלימות מסוכנים .כך מטשטש הגבול שבין דמיון לבין מציאות, במיוחד לגבי ילדים צעירים, שאצלם ההבחנה בין דמיון ומציאות חלשה ממילא.

שלישית, וזה העיקר, כמות האירועים האלימים הדמיוניים אליהם נחשפים ילדים, גדולה בהרבה מכמות האירועים האלימים האמיתיים, אליהם הם נחשפים. חישוב שנעשה לפני מספר שנים על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקני הראה שעד שילד מסיים את בית הספר היסודי, הוא צופה בטלוויזיה בממוצע בכ – 8,000 רציחות ובלמעלה מ-100,000 מעשי אלימות אחרים. 

 דבר זה תקף גם לגבי בני נוער\נערים אשר חשופים במידה אף גדולה יותר לתכני אלימות , חשוב לציין כי בגיל הנעורים סמכות ההורים מתערערת , כוחה של התקשורת גובר והיא הופכת לסוכן חברות מרכזי . כמו כן, הורים ומחנכים יודעים מניסיונם שילדים מנסים לחקות בהתנהגותם תוכניות טלוויזיה אלימות שהם רואים. פעמים רבות הם מסתבכים עקב כך. למשל, ילדים מנסים, "בצחוק", לבצע אחד על השני תרגילי היאבקות שראו בטלוויזיה. הם מגלים מהר מאוד, שמה שהחל כמשחק תמים, מאבד את אופיו הידידותי והופך לריב אלים אמיתי.

לכן אפשר לקבוע, שחשיפה פסיבית לאלימות דרך צפייה בטלוויזיה, בדיוק כמו חשיפה פסיבית לעישון, משפיעה ומזיקה. אף כי החשיפה הפסיבית לתוקפנות היא פחות דרמטית ממצבי תוקפנות שהילדים מעורבים בהם ישירות, הרי השפעתה מקיפה ומסוכנת יותר. זאת כיוון שפעמים רבות מדובר במסרים לא מודעים הנקלטים אצל הילד\נער. מאחר שמדובר במסרים לא מודעים, למבוגרים קשה לפעול כדי לנטרל אותם. 

באוגוסט 2005 הורשע דווין תומספון, אמריקני בן 18, ברציחתם של שלושה שוטרים. טיעונו המרכזי של עורכי דינו  היה ,כי הוא היה מכור למשחק GTA וילדותו הקשה , הם אלא שגרמו לו לבצע את הפשע. חבריו ציינו כי לפני הפשע הוא היה מכור לGTA 5  ול GTA 4 .

 כפי שצוין בהתחלה  מבוגרים כיום חשופים לתכנים תקשורתיים אשר יכולים לעודד אלימות בקרבתם , חשוב לציין כי בשלב זה של חייו הוא מוקף באנשים שעובדים איתו ובחבריו הבוגרים. מקום העבודה מכתיב נורמות חברות ייחודיות למקצוע . התקשורת ממשיכה גם בשלב זה להוות סוכן חברות.

לפי סקר שערך מכון המחקר פאנלס עבור "פירמה" , מתגלה כי הציבור רואה בתקשורת אחראית כמעט לכל התרחשות משמעותית בציבור הישראלי, שלא לומר אשמה.

 מבוגרים יכולים לסבול מדיכאון עם חשיפה לסוגים שונים של מדיה. חרדה יכולה לנבוע מדיווחי חדשות על טרור או בריאות ולגרום לדיכאון אצל מבוגרים ,כתוצאה מכך מבוגרים מבלים זמן בבית באינטרנט או צפייה בטלוויזיה, הם אינם חשופים לאור השמש ולהיות פחות בקשרים עם אנשים. שני הדברים האלה יכולים להוביל לבדידות ודיכאון.

בנוסף , מדיה מכניסה רעיונות אלימים אפילו לראשי מבוגרים. מדיה מסוימת גורמת למבוגרים לתקוף מילולית, אם כי הם לא יכולים להבין זאת. אנשים מסוימים עשויים להיות לא יציבים, בעוד שאחרים ייקחו הרגשות האלה החוצה על סובבים אותם. התמכרות למדיה עלולה גם היא לגרום בעיות כעס.  

לסיכום אחד הגורמים המשמעותיים שהתגלה במחקרים כמשפיע על התפתחות התנהגות אלימה אצל ילדים, בילדות ובבגרות, הוא רמת החשיפה הגבוהה שלהם מגיל צעיר לתכנים אלימים באמצעי התקשורת השונים ובמשחקי מחשב ווידיאו. סרטים אלימים שילד רואה, ומשחקים אלימים שהוא משחק, מגבירים את הסיכוי שיתנהג באלימות, בהווה או בעתיד, דרך תהליכי חיקוי והזדהות.

 התכנים האלימים הנצפים, המשפיעים על התפתחות התנהגות אלימה של ילדים, הם לאו דווקא האלימים ביותר בעיני המבוגרים, אלא אלה שהילד תופס כמוצדקים ומציאותיים, ובעיקר כאשר הוא מזדהה עם הדמות האלימה הנצפית.

מחקר על כך שהתקשורת משפיעה לרעה על ילדים\בני נוער 

כתבה המסבירה כיצד המדיה החברתית משפיעה על ילדים\בני נוער