השוואה בין המופע של טרומן לבין משחקי הרעב

לפני זמן מה צפינו בכיתתנו בסרטים "המופע של טרומן ובסרט "משחקי הרעב" וערכנו השוואה קצרה, בסרטים הללו מוצגים אנשים שמציאותם נבנית ע"י אנשים ומצלמות - דבר זה נקרא תוכניות המציאות, הסרט הראשון אותו ראינו הוא "משחקי הרעב" שבו מוצג עולם שמחולק למחוזות , המשחק שמוצג בסרט מתבסס על לקיחת 2 נציגים מכל מחוז - בסך הכל 24 נציגים שבמשחק יצטרכו לשרוד אך ורק ע"י הריגת המשתתפים האחרים , משחק זה נועד בכדי למשוך רייטינג, מהרייטינג יגיע הספונסרים ומהספונסרים יגיע הכסף .

				הנציגים שנבחרו מכל מחוז מגיעים לעולם שנשלט ע"י צוות של התוכנית , במהלך הסרט ניתן לראות כי הצוות נותן לנציגים הנבחרים כלי נשק כדי שילחמו אחד בשני .כפי שנכתב בהתחלה, הצוות של התוכנית מנסה למשוך רייטינג באמצעות הריגת המתמודדים האחרים ולחימה על חייהם . במהלך הסרט "אנשי המצלמה" עוזרים בהנעת העלילה בעולם בהם הם שוהים בכך שהצוות מייצר חיות, מצמיח עצים, בורא סופות וגורם למותם של אחרים - מה שעוזר להניע את העלילה  למתמודדים המשתתפים ב"משחק".

הסרט השני אותו ראינו הוא המופע של טרומן בו מוצג אדם שבהתחלה נראה "עוד אדם" ששמו הוא טרומן ,אבל בעצם הוא גיבור הסרט . הסרט נבנה על חייו של טרומן , במהלך הסרט מצולם טרומן בכל דקה ודקה בחייו גם בעודו תינוק. כל האנשים אשר פגש ברחובות העיר ובסביבתו היו בעצם שחקנים בתוך העולם שהקימו לכבוד התוכנית על טרומן, שחקנים אלו עזרו לקידום העלילה ולבניית מציאותו של טרומן.

עפ"י תאוריית הבניית המציאות שהגו החוקרים גרבני וגרוס, חשיפה גדולה לאורך זמן לתכנים מציאותיים המועברים באמצעות אמצעי התקשורת , התכנים המציאותיים מועברים באמצעות תקשורת ההמונים אשר פונה אל הקהל הרחב ולא אל אוכלוסיה מסוימת, גרבני וגרוס טוענים כי החשיפה לתכנים מציאותיים בתדירות רבה עלולה לגרום להשפעה בתפיסת המציאות בקרב צרכני התקשורת. תכניות הריאליטי - כמו "המופע של טרומן" ו"משחקי הרעב" הם נקראים תוכניות המציאות אך הן למעשה מניפולציה של המציאות ולא השתקפותה האמתית, דבר זה בא לידי ביטוי ב"מופע של טרומן" בכך שחייו של טרומן מצולמים מבעודו תינוק ועד שנות ה-30 בחייו, חייו נבנים בתוך עולם וירטואלי שיוצרים לו מציאות שגם משנים לו את חייו לצורך הדגמה , במהלך הסרט נצפה טרומן מפליג עם אביו בספינה לאורך הים , לאחר מכן אביו טבע בים ומאז דבר זה גרם לפחד ממים אצל טרומן. הבניית המציאות באה לידי ביטוי במשחקי הרעב בכך של-24 הנציגים שנבחרו נבנה עולם וירטואלי בכדי לבנות להם מציאות שהם צריכים לשרוד בה ולהרוג את המתמודדים האחרים , בעולם זה ניתנו עזרים כדי לקדם את העלילה ולמשוך רייטינג.

ההבדל בין "המופע של טרומן" לבין "משחקי הרעב" הוא ש"במופע של טרומן" ההפקה מניעה את העלילה בעזרת העולם הווירטואלי אשר בנתה לטרומן וכל האנשים הסובבים אותו שהם בעצם שחקנים ,ההפקה עוזרת גם בהבניית המציאות אצל טרומן בכך שגרמה לו לפחדים למחשבות שהן אף לא נכונות , לצורך הדגמה - במהלך הסרט נצפה טרומן מפליג עם אביו בספינה לאורך הים , לאחר מכן אביו טבע בים ומאז דבר זה גרם לפחד ממים אצל טרומן. ניתן לומר כי ההפקה גרמה לטרומן לפחדים ולחרדות רק כדי לקדם את עלילת התוכנית ובניית המציאות אצל טרומן. לעומת זאת ,במשחקי הרעב ההפקה פועלת אך ורק לקידום העלילה בכך שהיא יוצרת עולם ווירטואלי לנציגים מהמחוזות השונים , יוצרת חיות ווירטואליות שמהוות עזר לקידום העלילה , יוצרות עצים, בוראים סערות בכדי לנסות להכשיל את האחד במטרה שהאחר "יתקוף".

מטלה מסכמת - זירת הריאלטי

מי המנצל ומי המנוצל בתוכניות הריאליטי ?

כמעט שני עשורים חלפו מאז כבשו תכניות הריאליטי את מסכי הטלוויזיה, בכל מדינה כמעט על פני כדור הארץ. כבר מזמן הזהירו אותנו שהז'אנר מאבד מכוחו, והנה כל פעם מחדש, גם כאן אצלנו, התכניות הפופולריות והמדוברות ביותר הן תכניות המציאות הקלאסיות: "הישרדות", ו"האח הגדול". אפשר להצביע על שני מאפיינים משותפים בתוכניות רבות משתתפים אנושים ואנונימיים, שנבחרו מתוך רשימת מועמדים ארוכה, ורובן מבוססות על תחרות שבסופה מוענק לזוכה פרס כספי , מכונית, דירה, חוזה של דוגמנות או מסעדה וכו'...  תכניות הראליטי נקראות תוכניות המציאות אבל למעשה הן מניפולציה של המציאות ולא השתקפותה האמתית.  תכניות המציאות ה רווחיות במיוחד והן משלבות הפקה זולה יחסית עם הצלחה רייטינגית,  אי צורך בתסריט, אי צורך בשחקנים מקצועיים ויקרים והוצאות ההפקה הן מינימאליות. תכניות מציאות נחשבות לעסק המייצר רווחים אדירים. למרות שמם, ברור שמטרת יוצרי תכניות המציאות אינה לתעד את המציאות "כמות שהיא", וכי תמונת המציאות שהם יוצרים בתכניות אלה נועדה לשרת את צרכיהם וצורכי התעשייה שהם עובדים עבורה. ברור כי גם תכניות המציאות בנויות על פי תסריט כללי ומתנהגות על פי כללים ידועים מראש. מרבית תוכניות המציאות מבוססות על תחרות בהן יש רק מנצח אחד, כתוצאה מכך, נוצרות שאיפות תחרותיות בלתי מציאותיות ונוצרת תפיסה המעודדת שלילת ערכים כמו שיתוף פעולה ועזרה הדדית לטובת אינטרסנטיות ואגואיסטית במטרה להיות היחיד שינצח ויגרוף את כל הקופה על חשבון האחרים. המסר העולה מכך הוא שכדי להיות המנצח היחיד עליך להביא למפלתם של כל האחרים. זהו מסר כוחני ומעוות שאינו נכון בחיים האמיתיים, בהם ככל שעוזרים יותר אחד לשני, כולנו מרוויחים. בעולם שלנו, כך אנו מאמינים ושואפים, תפקיד הקבוצה הוא לעזור לחלש ואילו בתוכניות אלו התפקיד מתהפך, ותפקיד הקבוצה הוא לזהות את החולשה של החבר ולחבור יחד כדי להכשילו ולהדיחו. ומי שהיום חברך להדחת האחר, מחר הוא האויב שלך כדי להדיח גם אותו.  
                                                                                             

סרטון דוגמה בו מוצגת סיטואציה של שני מתמודדי הישרדות אשר מתכננים הדחה מאחורי הגב של כל המתמודדים האחרים

                                       

תוכניות הראליטי פותחים שעריהם בפני משתתפים מכל שכבות האוכלוסייה במגוון רחב של טיפוסים ומעמדות, זהו הפלורליזם. אולם פלורליזם זה ממוסד משום שההפקה מכתיבה את הרכב המתמודדים מתוך עשרות אלפי מתמודדים, הבחירה מכוונת ע"י ההפקה ונועדה לשרת צרכים מסחריים.  אין ספק כי תכניות המציאות הציבו רף חדש לאופן שבו מסכימים המשתתפים בהן לשליטה כמעט מוחלטת של צוות ההפקה על חייהם. המשתתפים שנבחרו לתכנית הופכים לאובייקט של התבוננות עבור מיליוני עיניים בלתי נראות. מציצנות היא מצב בו האדם שמביטים עליו אינו יודע על כך, או לכל הפחות, נמצא במצב של חוסר שליטה על האופן בו הוא מופיע לעיני אחרים. חשוב לציין כי אחד ההבדלים הגדולים שבין האדם לבין החיה טמון ביכולת להצניע ולהסתיר, זוהי אמירה שיש דברים הראויים להצנעה. לא כל תחושות נפש ראויים להיות מוצגים בחלון הראווה. הריאליטי מנפץ את כל זה לרסיסים. הוא חושף את הכול כולל הכול ולא מדובר רק על צניעות הגוף. הוא חושף דברים אישיים ואינטימיים, הוא מציב לעיני כל ישראל את חלל עולמו הפנימי של המשתתף, הוא משפיל לעתים בלי רחמים את המשתתפים, קבל עם ועולם, ובעיקר, הוא מוזיל כל ערך של עדינות אנושית ואצילות נפשית.

מתמודדי הריאליטי בטלוויזיה נתפסים כדמויות הממוקמות נמוך בשרשרת המזון של עולם הבידור המקומי. הכינוי שהוצמד להם - "פליטים", מבטא את היחס הזה. בעייני עצמם, הם עברו במקרים רבים חוויה קשה, אינטנסיבית ולעיתים טראומטית, ובעייני כל השאר הם עשו את שלהם, העניקו כמה רגעי מהנים ועוד רגע ייעלמו אל תוך השכחה, פן נוסף של החולשה שלהם הוא בהרכנת הראש מול גופי השידור וחברות ההפקה , תוכניות הריאליטי משתמשות בנשק העומד לרשותן - החוזה, באופן שנועד להבטיח כי המתמודד יראה עצמו כרכושה של ההפקה גם בתקופת הצילומים וגם זמן לא קצר אחריה. זה מה שקורה כשההפקה מגובה בעורכי דין ובניסיון, עומדת מול אדם יחיד, לרוב צעיר, לא מנוסה ולהוט להתפרסם, ומחתימה אותו על חוזה אחיד, שסעיפיו, על פי רוב, אינם עומדים למשא ומתן. המכנה המשותף לכל החוזים בתוכניות המציאות בישראל הוא סעיף השולל ממשתתפי התוכנית יחסי עובד מעביד מול ההפקה. המשתתפים לא מקבלים משכורת אינם זכאים לזכויות כשאר העובדים, נקראים לשירות ההפקה בתדירות גבוהה וכל זה ללא כל תשלום. ב2012 סער שיינפיין ומתמודדים מהאח הגדול חושפים לראשונה את האמת על מאחורי הקלעים של הריאליטי הכי מצליח במדינה . הם היו אנשים פשוטים ואנונימיים אשר רצו להתפרסם כמו כל אחד בדורנו ונכנסו אל האח הגדול , באח הגדול הם פגשו בפסיכיאטר של התכנית ד"ר אילן רבינוביץ', שהחליט שמצבם מחייב אותם ליטול כדורים פסיכיאטריים, בין היתר גם כדור שמיועד לחולי סכיזופרניה. המתמודדים טוענים שקיבלו כדורים פסיכיאטרים קשים, ואז כשהם תחת ההשפעה, חלשים פיזית ומנטלית, התבקשו לבגוד, לשקר או לבכות בכדי לקדם את עלילת התוכנית . סער שיינפיין ודיירים אחרים חושפים זה היה כמו בית משוגעים, לא הכרנו את עצמנו, לפעמים הוא ניווט באמצעותנו את העלילה. לאחר שנגמרה עונת "האח הגדול" הגיש סער שיינפיין תביעה נגד מפיקת תוכנית "האח הגדול", חברת "קופרמן הפקות", ונגד ד"ר אילן רבינוביץ. שיינפיין טוען כי מעשי הנתבעים גרמו לו לנכות תפקודית בשיעור של 30 אחוז , בנוסף מציין שיינפיין כי טרם השתתפותו בתוכנית היה אדם בריא בנפשו ובגופו, ומעולם לא נטל כדורים פסיכוטיים מכל סוג שהוא.

באותה השנה כוכב "מראה שחורה" – דניאל קלויה נתן ביקורת על המתרחש באח הגדול בישראל , קלויה גילם משתתף בתוכנית ריאליטי שמתבקש לשתות משקה עם חומרים מרגיעים כדי שההפקה תוכל לשלוט בפעולותיו - הוא היה בטוח שזה יכול לקרות רק בתסריט קיצוני של תוכניות הריאליטי , אבל כשהוא שמע על פרשת הכדורים הפסיכיאטריים בתוכנית "האח הגדול" הישראלית הוא נדהם לגלות שהמציאות עולה על כל תסריט וטוען כי מה שקורה באח הגדול בישראל זה חציית קו אדום , קלויה טוען שתוכניות כאלה הן סוג של ניצול, כמו בפיפ שואו, כשעצם המבט שלנו על אדם שנמצא במצב לא נעים - הופך לבידור. קלויה מרשה לעצמו להתנבא ואומר כי אם זה ימשיך כך בתוכניות הראליטי המצב רק ילך ויחמיר , בנוסף לדבריו הוא מוסיף שהמצבים שנוצרים בחיים רגילים נתפסים כמשעממים, אז לטובת התוכנית - משתמשים בכל מיני כלים כדי להעצים את הדרמה וכל מי שמשתתף עלול להרוס את הסיפור המתוכנן של ההפקה.

דניאל קלויה נותן ביקורת על האח הגדול בישראל

החיסרון בתוכניות הריאליטי הוא שרואים בתוכניות אלו מוצרי תרבות נמוכים התורמים להשחתה של המרחב הציבורי , מעודדים מציצנות ומטשטשים את הגבולות בין מציאות למניפולציה. 

לסיכום, תוכניות הריאליטי  הן לא יותר ממלחמות אגו בין זכייניות השידור השונות, מאבק יוקרתי בקרב הזמרים על כיסא השופט היוקרתי, שעוזר להם למנף את ההופעות הבאות, ומקור פרנסה למפיקים מוזיקליים. בישראל יש תעשיית ניצול חדשה - בוגרי תוכניות ריאליטי משעבדים את כל החסכונות לטובת חלום קלוש. ביום שאחרי התוכנית הם משקיעים הון עתק בגיוס כותבים, מלחינים, צלמים ויחצנים, אבל אף אחד לא שומע עליהם. הם לא מוכשרים מספיק, ולא אמרו להם את האמת הכואבת הזו כשהשתתפו בתוכנית.

 

מקור אקדמאי שמדבר על תופעת המציצנות ועל תופעות בתוכניות הריאליטי

מהו ההבדל בהשפעת התקשורת על אנשים בשלוש תקופות בחייהם ?

שלוש תקופות של הרס - ראם אהרונוביץ' 

ילדים ובני נוער חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו. היחשפות כזו מגבירה את הסכנה שילדים ובני נוער יתנהגו באלימות, בילדותם או בבגרותם. שני מנגנונים פסיכולוגיים עיקריים מסבירים מדוע היחשפות לתכנים אלימים מגבירה את ההתנהגות האלימה אצל ילדים. הראשון, דרך החיקוי וההזדהות, והשני, דרך הקהיית סף הרגישות. אך גם מבוגרים כיום חשופים לתכנים תקשורתיים אשר יכולים לעודד אלימות בקרבתם.

לאחרונה מדובר רבות על הנזקים שבהיחשפות ילדים לתכנים אלימים באמצעי התקשורת ובמשחקים. התקשורת הפופולארית, הכתובה והאלקטרונית, מפרסת לא מעט ידיעות על אלימות של ילדים כתוצאה מצפייה בטלוויזיה או ממשחק במשחקי מחשב ווידיאו. דבר זה מתרחש בשנות חייו הראשנות , המעצבות ביותר את האדם . בשלב זה מתרחש תהליך אינטנסיבי של למידה , חינוך ורכישת דרכי התנהגות . את התפקיד המרכזי ממלא הדרכה של הורים להתמודדות נכונה עם ילדיהם בבית, והדרכה של מורים להתמודדות נכונה עם תלמידיהם בכיתה.

כיום ילדים חשופים יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידיאו (במשחקי ווידאו, הכוונה במאמר זה בעיקר למשחקי ווידיאו ביתיים כמו Play station ו- X box. בישראל במיוחד, ילדים חשופים לאירועים אלימים במציאות. הם אוכלים ארוחת בוקר, כשמול עיניהם מתרוצצות לעיתים תמונות מזעזעות מפיגועים של מחבלים. הם משחקים אחר הצהריים במחשב, ותוך כדי משחק, עיניהם מרפרפות במבזקי החדשות המופיעים על המסך לפניהם, והם קוראים דיווחים על נערה שנאנסה באכזריות על ידי נערים בני גילה ו/או על בעל שירה למוות באשתו ועוד. בערב הם שומעים את בני משפחתם דנים בזעזוע על מקרי אלימות בין בני נוער, בין שכנים ועוד. 

חמורה יותר היא ההיחשפות של ילדים לאירועים אלימים דמיוניים בטלוויזיה ו/או במשחקי מחשב ווידאו, וזאת ממספר סיבות:

ראשית, בניגוד להיחשפות הפסיבית של ילדים לתכנים אלימים במציאות (למשל, צפייה באירוע אלים בטלוויזיה), היחשפותם של ילדים לתכנים אלימים דמיוניים, במיוחד במשחקי מחשב ווידאו, היא אקטיבית (למשל, הם מבצעים פעולות אלימות במשחק מחשב).

שנית, משחקי מחשב ואינטרנט מכניסים ילדים לעולם בו הגבולות בין אמת לסימולציה לא תמיד ברורים. במקרים רבים, האירועים האלימים הדמיוניים קרובים מאוד למציאות, הן מבחינת תוכנם והן מבחינת הגרפיקה שלהם (למשל, הדמות האלימה במשחק הווידיאו נראית חיה לגמרי, שכן היא תלת ממדית). חשוב לציין, שגם בסרטי אנימציה תמימים לכאורה, המיועדים לילדים, ניתן למצוא ביטויי אלימות מסוכנים .כך מטשטש הגבול שבין דמיון לבין מציאות, במיוחד לגבי ילדים צעירים, שאצלם ההבחנה בין דמיון ומציאות חלשה ממילא.

שלישית, וזה העיקר, כמות האירועים האלימים הדמיוניים אליהם נחשפים ילדים, גדולה בהרבה מכמות האירועים האלימים האמיתיים, אליהם הם נחשפים. חישוב שנעשה לפני מספר שנים על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקני הראה שעד שילד מסיים את בית הספר היסודי, הוא צופה בטלוויזיה בממוצע בכ – 8,000 רציחות ובלמעלה מ-100,000 מעשי אלימות אחרים. 

 דבר זה תקף גם לגבי בני נוער\נערים אשר חשופים במידה אף גדולה יותר לתכני אלימות , חשוב לציין כי בגיל הנעורים סמכות ההורים מתערערת , כוחה של התקשורת גובר והיא הופכת לסוכן חברות מרכזי . כמו כן, הורים ומחנכים יודעים מניסיונם שילדים מנסים לחקות בהתנהגותם תוכניות טלוויזיה אלימות שהם רואים. פעמים רבות הם מסתבכים עקב כך. למשל, ילדים מנסים, "בצחוק", לבצע אחד על השני תרגילי היאבקות שראו בטלוויזיה. הם מגלים מהר מאוד, שמה שהחל כמשחק תמים, מאבד את אופיו הידידותי והופך לריב אלים אמיתי.

לכן אפשר לקבוע, שחשיפה פסיבית לאלימות דרך צפייה בטלוויזיה, בדיוק כמו חשיפה פסיבית לעישון, משפיעה ומזיקה. אף כי החשיפה הפסיבית לתוקפנות היא פחות דרמטית ממצבי תוקפנות שהילדים מעורבים בהם ישירות, הרי השפעתה מקיפה ומסוכנת יותר. זאת כיוון שפעמים רבות מדובר במסרים לא מודעים הנקלטים אצל הילד\נער. מאחר שמדובר במסרים לא מודעים, למבוגרים קשה לפעול כדי לנטרל אותם. 

באוגוסט 2005 הורשע דווין תומספון, אמריקני בן 18, ברציחתם של שלושה שוטרים. טיעונו המרכזי של עורכי דינו  היה ,כי הוא היה מכור למשחק GTA וילדותו הקשה , הם אלא שגרמו לו לבצע את הפשע. חבריו ציינו כי לפני הפשע הוא היה מכור לGTA 5  ול GTA 4 .

 כפי שצוין בהתחלה  מבוגרים כיום חשופים לתכנים תקשורתיים אשר יכולים לעודד אלימות בקרבתם , חשוב לציין כי בשלב זה של חייו הוא מוקף באנשים שעובדים איתו ובחבריו הבוגרים. מקום העבודה מכתיב נורמות חברות ייחודיות למקצוע . התקשורת ממשיכה גם בשלב זה להוות סוכן חברות.

לפי סקר שערך מכון המחקר פאנלס עבור "פירמה" , מתגלה כי הציבור רואה בתקשורת אחראית כמעט לכל התרחשות משמעותית בציבור הישראלי, שלא לומר אשמה.

 מבוגרים יכולים לסבול מדיכאון עם חשיפה לסוגים שונים של מדיה. חרדה יכולה לנבוע מדיווחי חדשות על טרור או בריאות ולגרום לדיכאון אצל מבוגרים ,כתוצאה מכך מבוגרים מבלים זמן בבית באינטרנט או צפייה בטלוויזיה, הם אינם חשופים לאור השמש ולהיות פחות בקשרים עם אנשים. שני הדברים האלה יכולים להוביל לבדידות ודיכאון.

בנוסף , מדיה מכניסה רעיונות אלימים אפילו לראשי מבוגרים. מדיה מסוימת גורמת למבוגרים לתקוף מילולית, אם כי הם לא יכולים להבין זאת. אנשים מסוימים עשויים להיות לא יציבים, בעוד שאחרים ייקחו הרגשות האלה החוצה על סובבים אותם. התמכרות למדיה עלולה גם היא לגרום בעיות כעס.  

לסיכום אחד הגורמים המשמעותיים שהתגלה במחקרים כמשפיע על התפתחות התנהגות אלימה אצל ילדים, בילדות ובבגרות, הוא רמת החשיפה הגבוהה שלהם מגיל צעיר לתכנים אלימים באמצעי התקשורת השונים ובמשחקי מחשב ווידיאו. סרטים אלימים שילד רואה, ומשחקים אלימים שהוא משחק, מגבירים את הסיכוי שיתנהג באלימות, בהווה או בעתיד, דרך תהליכי חיקוי והזדהות.

 התכנים האלימים הנצפים, המשפיעים על התפתחות התנהגות אלימה של ילדים, הם לאו דווקא האלימים ביותר בעיני המבוגרים, אלא אלה שהילד תופס כמוצדקים ומציאותיים, ובעיקר כאשר הוא מזדהה עם הדמות האלימה הנצפית.

מחקר על כך שהתקשורת משפיעה לרעה על ילדים\בני נוער 

כתבה המסבירה כיצד המדיה החברתית משפיעה על ילדים\בני נוער

שער עיתון

עבודה בתקשורת - שער של עיתון 

עבודה בנושא זירת הומור וסאטירה 

מושגים : 

- קורבן קומי וגיבור קומי

 - תאוריות 

- מיתולוגיה קומית 

מהי סאטירה : 

סאטירה היא ביטוי המאפיין יצירה שבאה לבקר תופעה חברתית באמצעות שימוש בהומור ואף באלימות מילולית כדי להביע ביקורת. הסאטירה לא מועברת ישירות אלא באמצעות כלים כמו : אירוניה , סרקזם (לומר דבר אחד ולהתכוון להיפוכו), ובחיקוי .

צחוק הוא ביטוי לתהליכים חברתיים המובילים למחשבה על הנאמר.  

דוג' לסאטירה - היהודים באים היא סדרת טלוויזיה ישראלית מסוגת קומדיה סאטירית, הסדרה כוללת 27 פרקים בשתי עונות ובהם מערכונים סאטיריים אודות ההיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל החל מתקופת התנ"ך ועד היום.

https://www.youtube.com/watch?v=MyM2tHGz4Rc

קורבן קומי וגיבור קומי : 

קורבן קומי – מי שצוחקים עליו , דמות שטוחה ומעוותת שאינה מתפתחת במהלך התכנית

הגיבור הקומי – מצטייר ככוחני ושקרן אך גם מצחיק , יוצר הזדהות , מציג דמות מורכבת בעלת תכונות שונות ומנוגדות , המשתנה במהלך התכנית.

http://reshet.tv/Shows/Shnot_Hashmonim/videomarklist,228066/

בקטע זה ( 0.20 – 1.30) ישנו קטע בו גידי טובל עוגיות בתה , בקטע זה פרוספר לועג לגידי על הצורה בה הוא טובל את העוגיות בתה . בקטע זה פרוספר הוא הגיבור הקומי ואילו גידי הוא הקורבן הקומי.

תאוריות : 

תאוריית העליונות – כל אדם או קבוצה שואפים לחוש עליונות באמצעות הנמכת האחר.

 

תאוריית ההרפיה – ההומור מאפשר לבטא נושאים אסורים באופן עקיף.

תאוריית אי הלימה  (חוסר התאמה) - תאוריה זו מדברת על שני נושאים שונים שלא מתאימים זה לזה וגורמים לצחוק. תאוריה זו מתמקדת בטקסט , לא במוען או בנמען .

https://www.youtube.com/watch?v=Hv4Dx0Ts93w

בקטע זה יש דוג' לתאוריית ההרפיה , לאורך כל הקטע קיים הומור על נושאים שאסור לצחוק עליהם כמו : ילדים וזה מה שקורה בקטע זה ...

מיתולוגיה קומית : 

 בישראל במשך שני עשורים של ערוץ אחד ושיעור הצפייה היה גבוה מאוד, חלק מהטקסטים הקומיים זכו להצלחה רבה, והערוץ הראשון צבר מעמד קנוני של "מיתולוגיה קומית" המצוטטת בהקשרים מגוונים. 

https://www.youtube.com/watch?v=MFkZbpvMx-c 

מצגת : 

עבודת סיכום זירת הגלובליזציה 

הדילמה :

הדילמה בין פרסום של מידע מסווג לטובת הציבור הישראלי לעומת  הגעת המידע לגורמים עוינים (אויבים).

מדוע בחרתי בדילמה זו :

בחרתי בדילמה זו משום שישנה תופעה בארץ או בכלל בעולם בה עיתונאים/כותבים מפרסמים מידע מסווג אשר יכול לסכן את אזרחיה של אותה ארץ בכך שמידע זה יגיע לגורמים עוינים של אותה מדינה ואף לפגוע בה ...

בהמשך אראה לכם מאמר שמבהיר מדוע אסור לפרסם מידע מסווג אפילו אם הוא לטובת הציבור, וישנה תופעה כיום שעיתונאים/כותבים שמוציאים מסמכים סודיים כדי לפאר את שמם.

מאמר העוזר לענות על הדילמה :

מקורות זה לא רק מים – חנוך מרמרי

כש"הארץ", או עיתון אחר, מפרסם ככתבם מסמכים סודיים שהודלפו לו, הוא מבצע חיסול ממוקד של המקור. מקור, גם אם הרקע למעשהו הוא טובת הציבור, לא יזכה ליחס מועדף לעומת אלה שמוציאים מסמכים סודיים כדי לפאר את שמם

חלק מהמאמר :

בשבת, ה-26 בדצמבר 2009, לפנות בוקר, הקיפו חיילי דובדבן שלוש דירות בשכם. בדירות שהו שלושה מבוקשים שהיו מעורבים, לפי מידע מודיעיני, בפיגוע הירי שבמהלכו נהרג יומיים קודם לכן מאיר חי משבי-שומרון. בשלוש הזירות סירבו המבוקשים לצאת מהבית, ונורו למוות. בידיהם נמצא נשק, אך הם לא פתחו באש. האירוע הביא לתגובה פלסטינית חריפה ולטענה כי השלושה הוצאו, למעשה, להורג.

אתר "הארץ" הביא את דבריו של "גורם בכיר בצה"ל", שהכחיש כי מדובר בהוצאות להורג ואמר כי יש הוראות פתיחה באש המיוחדות למבצע שבו פועלים מול מחבל כאשר יש מידע מודיעיני מבוסס שהוא חמוש. כשמבוקש כזה אינו מסגיר את עצמו ואינו נכנע, אמר הגורם הבכיר, "הכוח רשאי לפגוע ולנטרל את האיום על כוחותינו במהלך המעצר, וזה מה שנעשה בהתאם לנוהלי הקרב של היחידה".

השאלה אם צה"ל נוקט מדיניות של חיסול חשודים בפיגועים אינה חדשה. כבר שנתיים וחצי קודם לכן, ב-20 ביוני 2007, פורסמה הודעת דובר צה"ל שלפיה שני מחבלים חמושים, שהשתייכו לג'יהאד-האסלאמי, נהרגו בפעילות משותפת של צה"ל ומשמר-הגבול באזור ג'נין. השניים פתחו באש לעבר הכוח בזמן הפעולה, ובתגובה ירה הכוח לעברם והרגם. השניים היו מעורבים, לטענת צה"ל, בתכנון פיגועי התאבדות בישראל. אחד מהשניים היה זיאד מלאישה, שנחשב אז למבוקש בכיר.

17 חודשים לאחר מכן, ב-28 בנובמבר 2008, פרסם מוסף "הארץ" כתבה מאת אורי בלאו, שהתייחסה לאירוע שבו נהרג מלאישה, ובכותרתה הוכרז: "מסמכים סודיים שהגיעו לידי מוסף 'הארץ' חושפים: צה"ל נתן אור ירוק להרג מבוקשים בגדה, גם כשלכאורה ניתן היה לעצור אותם".

ואכן בכתבה, שהופצה הן במהדורה המודפסת והן באתר "הארץ", הוצגו צילומים של שני מסמכים, שעל כל אחד מהם הופיע בבירור הסיווג "סודי ביותר". במסמך אחד, שמקורו בפיקוד המרכז, הבליטה מערכת העיתון קטע שממנו משתמע כי במקרה שבמהלך מבצע מזוהה המבוקש זיאד מלאישה, יש לכוח אישור "לבצע יירוט" על-פי הערכת מצב במהלך המשימה. התאריך שעל המסמך מחוק, אך בגוף הכתבה נכתב התאריך המדויק שבו התקיים הדיון המתועד במסמך: כשלושה חודשים לפני החיסול.

המאמר המלא - http://www.the7eye.org.il/41240

מושגים :

טלוויזיה בינלאומית :

מאז שנות ה-80 חלו מספר שינויים בטכנולוגיה, כיום ניתן לצפות במגוון ערוצים מקומיים או זרים או גלובליים, הטלוויזיה הבינלאומית הציבה יתרונות חסרונות :

    חופש המידע

 יתרון - היתרון הוא זה שהצופה יכול לשאוב מידע ממספר רב של ערוצים

חסרון - החיסרון הוא שמידע רגיש שנאסר לפרסום משיקולים כמו ביטחון בערוץ זר יאפשר פרסום ויכול לשרת את האויב

                                                                       

    חשיפה לתרבות

יתרון - היתרון פתיחת האפשרות להיחשף לדרכי חיים שונות ומגוונות

חיסרון  - החיסרון הוא הקושי לשמר זהות תרבותית וייחודית (מדינה אחת לא יכולה לפקח על טלוויזיה של מדינה אחרת)  

    העברת מסרים

יתרון - היתרון הוא שניתן לפנות ולהעביר מסרים לרחבי העולם

לדוג' – נאום נשיא ארה"ב , האולימפיאדה ועוד...

חיסרון  - החיסרון הוא שהתקשורת עלולה לשרת גורמים עוינים כמו העברת מסרים.

דוג' להעברת מסרים - נאום של נשיא ארצות הברית 

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/741/478.html

אובמה : "האיום על ארה"ב ממשי אך נחסל את דאעש"

נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, נשא נאום מיוחד מהחדר הסגלגל אל האומה האמריקאית, ארבעה ימים לאחר הפיגוע הרצחני בקליפורניה, אודות הביטחון הלאומי ותכניות המלחמה בטרור של ממשלו. פרשנים בארצות הברית העריכו כי הנשיא יצא לנאום בשל תחושה כי אזרחי אמריקה לא מרוצים מהפעילות עד כה נגד דאעש.            

גלובליזציה :

ניתן לחלק את המילה ל-2 גלובלי + זציה הסיומת זציה מטרתה לתאר הופעה , משמעות המילה גלובליזציה היא פעולה של יחסי גומלין בין מדינות .הפיכת קשרים מקומיים לבין לאומים באמצעות חציית גבולות . יחסי הגומלין יכולים להתבטא באמצעות קשרים חברתיים , כלכליים  ומסחריים .

בעבר כל עם היה בעל שפה ותרבות משלו אבל עם חדירת אמצעי התקשורת בכל העולם הטכנולוגיה אפשרה לחשוף את כל מדינות העולם החופשי למשדר שידורים עולמיים (בין לאומיים).  

כפר גלובאלי – חוקר בשם מרשל מקלוהן טבע את המונח "כפר גלובאלי" , הוא תיאר תופעה בה הגבולות בין המדינות מטשטשים באמצעות טכנולוגיה והעולם הופך לכפר אחד גדול בו למידע ולמסחר אין גבולות . התוצאה היא תרבות אחידה עם דפוסי התנהגות , ערכים , שפה וסגנון חיים .

השפעת הגלובליזציה על החברה :

אחת מההשפעות של הגלובליזציה היא אימפריאליזם תרבותי . המשמעות היא שמדינות הנתפסות כאימפריה בעלות יכולות כלכליות ופוליטיות יכולות להשפיע על מדינות חלשות יותר ולערער את תרבותן , ארה"ב היא מעצמה שמשתלטת על מדינות זרות באמצעות תרבות , בעבר היה צורך בכוח הזרוע כדי לכבוש מדינות . כיום בעידן הטכנולוגי באמצעות תכנים תקשורתיים תרבות אחת יכולה לכבוש תרבות אחרת .

ארה"ב מספקת תכנים מערביים לכל העולם ומדינות חלשות בהן יש קשיים כלכליים מומרות על ייצור תכנים עצמי שישמרו את תרבותן , זה נקרא גם אמריקניזציה

אמריקניזציה – התרבות האמריקאית מטמיעה ערכים אמריקאים בתוך התכנים המועברים לארצות השונות . 

חשוב לציין כי 48% מסך הרשתות המזכות הפועלות בישראל הינן מתחום המזון. כ-88% מהרשתות האלו הן רשתות מקומיות כ-12% רשתות זרות. בין הרשתות הזרות מקום נכבד תופסות רשתות אמריקאיות McDonald's, KFC, Pizza Hut, Domino's Pizza ועוד. יחד עם זאת, רשתות אמריקאיות מצליחות שפעלו בישראל בעבר נאלצו לעזוב את השוק וביניהן Starbucks, Dunkin Donuts, Burger King.

דוג' לרשתות אמריקאיות מתחום המזון אשר נחתו בארץ :

 

מצגת :