צפייה בסרט "בייביז"

"בייביז", סרטו התיעודי של הבמאי הצרפתי תומא באלמס מאפשר להורים למודי לבטים להציץ לחייהן של ארבע משפחות ברחבי תבל, המתמודדות כולן עם אתגר משותף - גידול תינוקות לאורך השנה הראשונה לחייהם - ולנסות ולגייס כמה תובנות לגבי המשימה הלא פשוטה הזאת. הוא אינו כולל קריינות דידקטית, ואינו מתיימר להעניק טיפים להורה המתחיל. זהו סרט המתעד את חייהם של ארבעה תינוקות ואת הסביבה שבה הם גדלים, ועושה זאת באמצעות צילומים מרהיבים, נטולי דיאלוג או קריינות, המניחים לצופים להתבונן במצולמים בדממה, לבחון את מעלליהם ולהסיק מסקנות בעצמם.

הסרט בייביז הינו שילוב של שני סוגי קולנוע והם – "זבוב על הקיר" , "סרטי מסע" : 

 "זבוב על הקיר" – הסרט מבקש "להציג מציאות" וכך גם הקהל ממוקם כאילו הוא רואה את האירועים. הז'אנר הזה דומה מאוד ואף ממשיך את הקולנוע התיעודי הקלאסי, אך בסרטים אלו אין כתוביות או קריינות שינחו את הקהל ויכוונו אותו ובמקום זאת נותן יותר מקום לפרשנות עצמית של הקהל על הטקסט המועבר בסרט.

"סרטי מסע" – סרטים המתמקדים בתהליך, בסרט "בייביז" זה בא לידי ביטוי בכך שהסרט מציג תהליכי גדילה של תינוקות בתרבויות שונות וסביבות שונות מסביב לעולם.

הבמאי תומא באלמס לא מעורב בסרט , בנוסף בסרט לא מועברות כתוביות או קריינות מה שנותן את האפשרות לפרשנות עצמית ע"י הקהל הצופה בסרט.

הסרט "בייביז" מציג שילוב בין 4 תרבויות שונות ברחבי תבל , סצינת הפתיחה מציגה שני ילדים מנמיביה יושבים ומשחקים באבנים, עד שריב פורץ ביניהם. סצנה אחרת מתעדת תינוק מונגולי מסתובב לבדו במרחבים הפתוחים סביב האוהל שבו מתגוררת משפחתו, וזוחל ללא חשש בין רגליהן של חיות המשק. התינוקת היפנית נראית מבקרת בגן חיות, מתבוננת בחיות מבעד לזכוכית וזועקת בבהלה ברגע שאלה מעיפות מבט לעברה. ואילו התינוקת האמריקאית מתועדת נמלטת ממעגל של הורים וילדים השרים שיר אהבה משונה לכדור הארץ, ומנסה נואשות לפתוח את דלת האולם כדי להיחלץ מהסיטואציה המוזרה.

מאחר ובסרט לא מועברות כתוביות או קריינות של הבמאי ניתנת האפשרות לפרשנות עצמית ע"י הקהל הצופה בסרט, ניתן לפרש את הסרט כבעל מסר אוניברסלי לגבי המדינות הפותחות אשר מופיעות בסרט שהן ארצות הברית ויפן לבין מדינות פחות מפותחות אשר מוצגות והן מונגוליה ונמיביה. אנשים המגיעים מתרבויות שונות ייתנו לסרט משמעויות שונות.

מצד אחד קהל מהעולם המערבי יראה את הסצנות המציגות תינוקות מהמדינות הפחות מפותחות (מונגוליה ונמיביה) ויחשוב שרע להם בשגרה היומיומית ושהם מסכנים אך זוהי הנורמה של המקומיים וזוהי שגרת חייהם. אדם נורמטיבי שלא מכיר אף אחת מהתרבויות השונות שמועברות בסרט עשוי להיות מופתע עד מאוד מהשונות בין כל תרבות ותרבות. מצד שני המסר אשר יכול להתקבל על אף התרבויות השונות שמוצגות בסרט הינו שכולנו רקמה אנושית אחת חיה, כולנו מגדלים תינוקות או נגדל , וכולנו חיים על כדור אחד מה שמדגיש את השונות של כל תרבות לעומת הדומה של כל התרבויות יחדיו.

אהבתי את הקונספט של הסרט ואת הצילומים המיוחדים מכל מדינה, אם זה הבניינים ביפן או אם זה הנוף המרתק במונגוליה, כל צילום הראה את הייחוד של כל מדינה. כצופה מערבי, הסרט פתח בפני פרופורציות כלפי המדינות הפחות מפותחות והראה שהם לא כאלה מסכנים – אפילו לא מסכנים בכלל - ושינה את דעתי בכך שהתרבות המערבית היא הנעלה. הסרט עזר לי להתנתק מהמחשבה כי ההתרבות שלי – התרבות המערבית הינה נורמה חברתית. אך מה שנחשב בעיני כחיסרון בסרט הוא שלא הכניסו מדינות נוספות שהם פחות מפותחות, כדי להראות את השונה בין המדינות המפותחות לבין הפחות מפותחות, מאחר ורוב הצופים מגיעים ממדינות מפותחות יותר.