צפייה בסרט תיעודי - "אח שלי גיבור"

הסרט מציג מסע של צעירים ישראלים הלוקים בתסמונת דאון, היוצאים בליווי אחיהם לטיול תרמילאים בצפון הודו. כל אחד מזוגות האחים סוחב איתו מהבית קונפליקט לא פתור, הקשור באופן ישיר למורכבות שמביא איתו אח עם תסמונת דאון לתא המשפחתי. על רקע נופיה הקסומים של הודו, בליווי מוזיקה מקורית של אהוד בנאי, הסרט חושף באופן אינטימי את מערכת היחסים המיוחדת השוררת בין האחים, המתפתחת ומשתנה תוך כדי המסע. 

כל אח או אחות בריא ויש 11 מהם, מלווה אח עם תסמונת דאון, כולם צעירים בשנות ה 20-30 שלהם והניסיון הכואב הוא הניסיון והנטל שהם מביאים מהבית. אנשים צעירים מוצאים עצמם בתפקידי הורים, מחנכים, מלווים, אחראים על הנפש הקרובה להם ביותר, חלקם עם דילמות בלתי פתורות שהם מביאים איתם מהבית. הדיאלוגים הפרטיים מתרחבים במהלך המסע לרבי שיח, הצעירים כולם מתערבים זה בזה להגשמה של אחריות הדדית, והמשפחה הקטנה, הזוגית הופכת למשפחה של שבט.

כאמור, לא מדובר בסרט שכולו עונג. אין עונג בצפייה בדאון מותש, מבוהל, לכוד בבועה אטומה שגם אחיו או אחותו הקרובים אליו ביותר אינם מסוגלים להבין או לחדור אותה. הוא מסרב לאכול, הוא לא מעוניין לזוז ממקומו, הוא לא מוכן לטפס על הפיל ולצאת לטיול, הוא מסרב לכל. אין הנאה בצפייה באדם, דאון או לא, כשהוא בוכה. יחד עם מצב רוחו של הדאון צולל מצב רוחו של הצופה. המועקה המצטברת מפתה לאסוף את השלט ולהסתלק לערוץ אחר.

אחרי נסיעה ארוכה ברכבת ובג'יפים מתחיל המסע הרגלי במעלה ההר שהוא עיקר הקושי. למרות ההכנות המוקדמות לא כולם יכולים לעמוד במאמץ וגם כאן ניכר הרצון לתמוך, לעודד, להכניע את החולשה והעייפות. דווקא כאן מגיע הסרט לשיאים רגשיים ואנושיים, אל מול הבעיות האובייקטיביות והקצרים והמשברים בקשר.

 ניר(הצלם)  עוקב אחרי האחים והאחיות, אחרי היחסים המתפתחים בין קבוצת הצעירים הפגועה לבין עצמם. העזרה ההדדית, החיבוקים, ההבנה והאהבה הדוחפת את כולם להגיע אל הפסגה ולגעת בקצה היכולת.

הסרט נותן הרבה השראה ומכניס הרבה שמחה ללב, ואף נותן אפשרות להציץ לעולם אחר. המסר העיקרי המועבר בסרט הוא שצריך להסתכל בזווית יותר רחבה ועל הצדדים החיוביים של החיים ולראות את הטוב ובעיקר לשמוח ממה שיש, ובנוסף יש להתעסק אך ורק בדברים הטובים, לתרום לסביבה, להיות חלק מהקהילה ולהיות שותפים לעשייה חיובית.

בסרט מועברים תכנים חינוכיים וזה מתבטא ברגעי הניצחון, ההגעה אל פסגת ההר וסיום הטרק. בלי מאמץ רב, גם זווית מציצנית ולא לגמרי נעימה ימצאו האנשים ה"רעים". ויגידו איזה חמודים "החייזרים" האלה,  גם הם יכולים לחזר, לנחם ולאהוב ממש כמונו, האנשים הנורמליים.

"אח שלי גיבור" הוא שמו של הסרט וגם קריאת קרב של האחים הדאונים כאשר כל אחד ואחד מהם מתגבר על קושי אישי מסוים. דבר זה מזכיר לנו(החברה כולה)  את מה שאנחנו אמורים לזכור לעתים קרובות יותר, ואת מה שצריך להעביר לדור הבא.