אובדן הילדות
- ב-1450 הומצא הדפוס והגדיר את מושג הילדות, ב1950 נולדה הטלוויזיה. בין השנים
הללו (500 שנים) הוגדר עולם הילדות ובתוכו חוקים, בגדים, צעצועים, רהיטים ועוד. עד
המצאת הדפוס הילדות נסתיימה בערך בגיל 7 , הילד נחשב בוגר, והצטרף למעגל פרנסה
ועבודה. מהפכת הדפוס הגדירה את עולם הילדות. הספר יצר שליטה בידע (ידע=כוח). הידע
מועבר ממבוגרים (בעלי הכוח) לילדים בהדרגה, בינתיים נוצרים סודות ומסתורין. עולם
המבוגרים אוגר סודות ולאט לאט חושף אותם בפני הילדים. נוצר פער וקו חוצה בין עולם
המבוגרות לעולם הילדות.
תהליך החברות
- תהליך באמצעותו לומד היחיד את תפקידיו בחברה. זהו תהליך ממושך, ארוך ובלתי פוסק
שבמהלכו האדם לומד את נורמות וערכים מרכזיים של החברה הסובבת אותו, באמצעות התנסות
במצבים חברתיים העשויים לעצב את ערכיו, תפיסותיו והתנהגותו.
תאוריית הקתרזיס
- על פי תיאורית הקתרזיס, צפייה באלימות בטלוויזיה נתפסת כאמצעי מקובל להפחתת
דחפים אלימים, לפירוק מתחים ולתחושת "היטהרות", שהיא הקתרזיס. תיאוריה
זו הייתה מקובלת מאוד בעבר, אך כיום ברור שהיא לא מדויקת. במחקרים התגלה בצורה
ברורה שככל שילדים צופים יותר באלימות בטלוויזיה ובסרטים, כך הם אלימים יותר
בהתנהגותם.
סוכני חיברות-
בתהליך החברות מקיים הפרט מגע עם גורמים שונים, גורמים אלו מכונים "סוכני
חיברות" (הורים, חברים, מורים, עמיתים ועוד), והם שייכים למסגרות חברתיות
שונות. (בית, בית ספר, תנועה, צבא, עבודה).
תיאורית הדה-סינסטיזציה
- עפ"י תאוריה זו חשיפה חוזרת ונשנית לאלימות, מדכאת את התגובות השליליות
הטבעיות המתבקשות כלפיה כך טוען עמית (2006), והצופה נעשה חסר רגישות לכן, צפייה
חוזרת ונשנית בתכנים אלימים עלולה ליצור אצל ילדים את ההבנה שמציאות=אלימות.
תאוריית הלמידה החברתית של
בנדורה - לפיה רוב ההתנהגויות שלנו נלמדות דווקא
באמצעות צפייה באחרים ובאמצעות חיקוי שלהם ולא בהתנסות אישית. תהליך הלמידה
החברתית אינו תהליך סביל (פסיבי) וטכני אלא תהליך פעיל, שתהליכים קוגנטיביים של
הסקת מסקנות מעורבים בו. הפעילות של תהליך זה מתבטאת בתהליך החיקוי. בתהליכים אלה
אנו לומדים כללים, שאנו מיישמים לא רק במצב ספציפי אלא גם במצבים נוספים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה