תפיסות מודרניות לגבי זהות התקשורת

צרכנות

הגדרה עצמית נשענת על סגנון חיים, כלומר מה אני צריך (מוצרים, שירותים, פעילות ופנאי). אנחנו מוקפים בפרסומות ובתכנים שיווקיים מסוגים שונים. חלקם ישירים וברורים אך חלקם עקיפים וסמויים, בלי שאנחנו מודעים להשפעתם העצומה על התנהגותנו. המטרה של הפרסומות ושל התכנים השיווקיים הסמויים היא לשכנע אותנו לצרוך ולרכוש מוצרים ושירותים רבים ככל האפשר.

התרבות בחברה המערבית מכונה "תרבות צריכה". תרבות שבה הצרכנות והקניות הן חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום, וחלק מרכזי מהבילויים ומהחוויות של האדם. חלק ניכר מהמוצרים שאנו רוכשים אינם הכרחיים לקיומנו אלא נועדו לספק הנאה מקנייה. המוצרים הללו מהווים סמל סטטוס ונותנים תחושה של השתייכות חברתית. הפרסומות והתכנים השיווקיים גורמים להגברת הצריכה של  מוצרים ושירותים שאינם הכרחיים ולפעמים אף אינם מתאימים לתקציב של רבים מהרוכשים.

לקידום המכירות של המוצרים והשירותים בעלי העסקים משתמשים בפרסומות ובתכנים שיווקיים המוצגים בכל אמצעי התקשורת: טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, שלטי חוצות, עיתונות, קולנוע, טלפון נייד, אריזות, מענה קולי, כריזה במרכז קניות ועוד.

הפרסומת נועדה לשכנע את קהל היעד לצרוך עוד ועוד. ייתכן שפרסומת תפנה באופן גלוי וישיר אל הצרכן וייתכן שהפרסומת תפנה אליו באופן עקיף או סמוי.

פרסומות אלו עובדות בצורה פסיכולוגית כשהן פונות אל קהל היעד לקנות את המוצר כדי להרגיש חלק מהחברה או כדי להתחבר לסגנון חיים שהם היו רוצים לפעול על פיו כמו סגנון חיים בריאותי וספורטיבי. הפרסומות מציגות את המוצר ככלי לעיצוב האישיות של האדם ושל סגנון חייו.

יצירת מוצרים ספציפיים לקבוצת יעד בתקשורת, רשתות הטלוויזיה משתמשות בטכנולוגיה המאפשרת לכל צופה להתאים לעצמו את לוח השידורים. הערכים שנמכרים לצרכנים הם שביכולתם של המוצרים להפוך את הצרכנים ליפים, צעירים , מאושרים, משוחררים והרפתקנים. הזהות האישית של הצרכנים מתבססות על הצרכנות שלהם, תפקיד הפרסומות הינו משמעותי, דרכה מועברים לצרכנים עולם דימויים שיש בו קסם , טבע פסטורלי , זוגיות , אושר והנאה הנובעים כתוצאה מהשימוש, מוצרי הצריכה הפכו להיות האלילים החדשים של העידן החדש. 

אלילי ההמון של ימינו המחברים לחברה שלנו כחברה צרכנית , כל אחד קשור בדרך זו או אחרת לתחום שעות הפנאי ולמעשה רובם פעילים במישרין בעולם הצרכנות. ההצלחה היא שרירותית, היא נובעת ממזל ומהתנהגות מקובלת חברתית.

הרלנד דייויד "קולונל" סנדרס היה איש עסקים אמריקאי אשר הקים את רשת המזון המהיר, KFC, הוא נולד ב-1890 בעיירה הנריוויל, אינדיאנה למשפחה פרסביטריאנית. בגיל 5 אבא שלו מת וסנדרס החל להתנסות בבישול, בעקבות יציאתה של אמו לעבודה. בגיל 16 הוא עזב את בית הספר, בגיל 17 הוא כבר איבד ארבעה מקומות עבודה ובגיל 18 הוא התחתן, בגיל 20 אשתו עזבה אותו ולקחה את התינוק שלהם. בשנת 1929, פתח תחנת דלק בקנטקי שגם סיפקה אוכל לנוסעים יגעים. מן ההתחלה, היה סנדרס כפייתי בנושא ניקיון ושירות טוב ואלה, יחד עם יכולת הבישול המדהימה שלו, הפכו את מסעדתו ללהיט.

בגיל 65 סנדרס החליט לפרוש. הוא הרגיש כמו כישלון והחליט כי הוא רוצה להתאבד. הוא ישב על כתיבת הצוואה שלו, אך במקום לכתוב את צוואתו הוא בחר לכתוב את מה שהוא השיג עם החיים  ועל כמה טבח טוב הוא היה. סנדרס קיבל מהממשלה 105 דולר וזה עיצבן אותו אבל במקום להאשים את החברה על מצבו, הוא שאל את עצמו כיצד יוכל לעשות משהו שישפיע באופן חיובי על חיי הזולת, הדבר הראשון שעלה במוחו הוא המתכון להכנת עופות שכל מי שטעם ממנו נהנה מאוד בנוסף  עלה במוחו רעיון נוסף והוא שלא רק שימכור את המתכון אלא הוא גם ילמד אותם כיצד להכין את העוף הטעים בצורה הטובה ביותר.

קולונל סנדרס היה שונה מאנשים רבים שיש להם רעיונות, כי הוא היה איש של ביצוע ולקיחת פעולות באופן מיידי ניגש למסעדות והתחיל לדפוק על דלתות בעלי המסעדות ולספר להם על ההצעה שלו, אנשים רבים צחקו לו בפנים אבל הוא לא נכנע כי היו לו את היכולות להצליח ולהתמיד במטרתו. במקום להרגיש רע על כך שדחו אותו שוב ושוב, הוא התמקד בלהיות אפקטיבי יותר בפעם הבאה. במשך שנתיים הוא נסע ברחבי ארה"ב ברכבו הישן, ישן במושב האחורי והתעורר בכל בוקר בהתלהבות לשתף את חלומו עם אחרים האוכל אותו אכל היה השאריות מהאוכל אותו הכין לבעלי המסעדות. והנחישות שלו השתלמה כי הוא יצר את אחת הרשתות המצליחות ביותר בעולם, KFC.

 סנדרס הוא דוגמא נהדרת להתמדה, מאחר והוא חווה קשיים בתחילת הדרך עם העוף המפורסם שלו. המתכון הסודי נדחה כ-1000 פעמים לפני שמסעדה הוסיפה אותו סוף סוף לתפריט.

ההשפעה האפשרית על בני נוער הינה השפעה חיובית למדי, לאחר קריאה אחת או יותר יכולים להיטמע בבני הנוער ערכים חשובים עד מאוד קיום כמו התמדה , דבקות במטרה, לעולם לא לוותר, לא לוותר על החלום ולא משנה מה הקושי העומד בדרך, להתמיד במיוחד כשהדרך חסומה או כשקשה להתקדם.

בנוסף אני מאמין כי מי שיקרא את הביוגרפיה של סנדרס יבין כי חייו היו קשים עד מאוד אך הוא לא וויתר על החלום שלו – למכור את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב ואלו הכנפיים שלו.

המפתח להצלחה לפחות במקרה של הקולונל סנדרס, הוא אף פעם לא לוותר, לעבוד קשה, ותמיד להאמין כי ההצלחה היא ממש מעבר לפינה. הנה משפט אחד משלל משפטי ההשראה של סנדרס:

"צריך לזכור כי כל כישלון יכול להיות קרש קפיצה למשהו טוב יותר ..."

כאשר קראתי את סיפור חייו של סנדרס  המסר היה ברור ומובהק והוא להתמיד במיוחד כשהדרך חסומה או כשקשה להתקדם.

"Believe. Dream. Try. Succeed. Age, no bar"

ניתוח כתבתה של אילנה דיין "עובדה" - ירייה אחת בחברון

ירייה אחת - בלגן גדול 

מאת ראם אהרונוביץ'

לסגנון העיתונאות של אילנה דיין בעובדה קוראים "עיתונאות חוקרת". לפי שם זה ניתן להבין אותו סגנון פועל על פי אותם כללי אתיקה וערכים מרכזיים של עיתונאים כמו של עיתונות רגילה. בתחקיריה של אילנה דיין, היא אוספת מידע רב ממספר מקורות, עדים, מצלמות, תיעודיים ועוד על מנת להשיג "כמה שיותר מידע בכדי לגלות את האמת".

תחקיר עיתונאי נעשה על ידי עיתונאים המבקשים לחשוף מידע שאינו ידוע לציבור. עבודתו של עיתונאי חוקר שונה מעבודתו של עיתונאי המדווח על התרחשויות. העיתונאי החוקר נרתם למשימה בדרך כלל בעקבות מידע על אירועים או תופעות הנראים על פניהם כמסתירים מחדלים או עבירות פליליות. עבודתו נעשית בחשאי כדי להגיע אל הפעילויות המרכזיות בנושאי התחקיר. תחקיר מהווה את אבן היסוד לכתבה עיתונאית השואפת לשלמות. יכולתו של העיתונאי החקר לאסוף פרטים בדרך כלל מוגבלת.

מסקנותיו של העיתונאי החוקר מהתחקיר, כפי שהן מוצגות על ידו, יכולות להביא לחקירה נרחבת של הנושא על ידי גורמים המוסמכים לאסוף פרטים נוספים, לתקן את המצב הקיים ובמידת הצורך לשנות נהלים, לפטר אנשים או להביא להעמדתם לדין.

בחודש שעבר פורסם תחקיר על הפרשה אשר הרעידה מדינה שלמה -  פרשת החייל היורה מחברון, אותו חייל שהואשם בירי הוא לא אחר מאשר אלאור אזריה .

סמל אלאור אזריה, בן 20 מרמלה, הוא החייל שהואשם בהריגתו של המחבל עבד אל-פתאח שריף במהלך פיגוע הדקירה בחברון ב-24 במרס, אזריה התגייס לגדוד שמשון בחטיבת כפיר לפני שנה ושמונה חודשים. הוא שימש כחובש פלוגתי לאחר שסיים בהצלחה קורס חובשים קרביים. לאזריה לא היה עבר פלילי או משמעתי ואף קיבל השנה תעודת הצטיינות על תפקודו.

אביו שירת במשטרה במשך כ-30 שנה ובשנים האחרונות, לפי המשפחה, עסק בהתנדבות באופן אירוני בסיוע לחיילים שהסתבכו בפלילים במהלך שירותם וביקשו למחוק את הרישום הפלילי שנזקף לחובתם.

הכתבה על "החייל היורה מחברון" מתחילה בהצגת נושא הכתבה, מה יוצג בהמשך הכתבה. הכתבה מנוסחת בצורה וקרה, בכתבה ישנו דגש על "מבלי קשר לשאלה אם אלאור עזריה אשם או זכאי, אנחנו נחשוף כאן לראשונה שנייה אחר שנייה את אירועי הבוקר ההוא בחברון..." מה שמראה את רצונם העז של אותם עיתונאים לסקר את הפרשה שהרעידה מדינה שלמה.

בתחילת התחקיר הובאו לקהל היעד קלטות ותיעודים שונים מהשטח של החיילים , אך במידה ו"שמים את העין" לפרטים הקטנים בכתבה ניתן להבחין בחוסר איזון בתחילת התחקיר – בו יש דגש על כך שהחיילים בזירת האירוע לא מרחיקים את המתנחלים שהגיעו לזירת הפיגוע אך מרחיקים את הערבים המגיעים לזירה. דגש נוסף בכתבה הוא על היחס המשפיל כביכול כלפי המחבלים  "הוא הופך את המחבל החיי ברגלו ומרחיק ממנו את הסכין, סגן מ' הופך ברגלו גם את גופת המחבל ההרוג". כמעט לכל אורך הכתבה מציגים את היחס המשפיל והזלזול של חיילי צה"ל, "השאלה היא איך בוצעה ההנחיה של המח"ט?". 

בהמשך התחקיר נכנסות "דמויות" חדשות בדמותם של המחבלים, בהמשך התחקיר מוצגים סרטונים של המחבלים ההרוג והפצוע והצלם הוא לא אחר מאשר אורי עופר , מתנחל שהגיע לזירת הפיגוע לבוש בחולצה של גולני ,חמוש בנשק ומצלמה. בעודו מצלם הוא מקלל את המחבלים כאשר הוא עובר מעליהם. לאחר בואו של אורי עופר לזירה מגיעה דמות חדשה בדמותו של עופר אוחנה, מתנחל ומתנדב במד"א המוכר לציבור. במהלך התחקיר מצטייר אוחנה כאדם טוב לב אשר פועל למען הצלת חיים במהירות וביעילות. בהמשך ניתן לראות כי דמותו של אוחנה לא כפי שחשבנו ואף להפך , במהירות רבה מציגים לנו את ההפך הגמור מעופר אוחנה עליו שמענו ומציגים בפנינו את תכונותיו השליליות וזה בא לידי ביטוי בראיון עם מנכ"ל מד"א אלי בין אשר תחילה סיפר על תכונותיו הטובות של אוחנה אך לאחר מכן רק ב"תפל" , "הוא מדבר פחות יפה או בצורה לא הולמת". בהמשך התחקיר נראה אוחנה מגיע לזירה ובה פלסטיני קשור, אליו אוחנה מגיע עם מצלמה ומקלל אותו ומבקש מהחיילים "להעיף את החרא הזה מפה" בהמשך נראה שהוא ממשיך להיטפל ולקלל את הפלסטיני אך בצורה מאיימת "אני תכף מוציא לך את שתי העיניים..." 

השאלה המרכזית מאותו האירוע היא מדוע הצבא חשב מבחינה מבצעית לפנות את המחבל אבל בכל זאת השאיר אותו המקום לטיפולם של אוחנה והמתנחלים...

לאורך כל הכתבה ניתן להבחין בחוסר איזון בפרטים לגבי האירוע ובהצגת הצד של צה"ל כצד השלילי בעזרת חוסר אובייקטיביות, אם הכתבה באמת מנסה להיות אובייקטיבית מדוע היא מציגה את החיילים בצורה כל כך רשלנית המבזה את צה"ל... מדוע הדגישו שדווקא מתנחלים גרים בקרבת מקום לאזור האירוע... ככל הנראה לנו לא יוכל להיות מענה על שאלות אלו.

הכתבה אינה אובייקטיבית ויש לכך כמה סיבות –  לאחר צפייה ראשונית בתחקיר "ירייה אחת בחברון" של תוכנית הטלוויזיה עובדה ניתן להסיק כי צה"ל פועל ברשלנות , שניתנת כניסה של מתנחלים לכל אירוע פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) והמסקנה הגרועה ביותר שניתן להסיק מהצפייה הראשונית היא שאלאור אזריה אשם והירי שלו לא נחוץ כלל. 

חשוב לציין כי יכולנו לשאוב  את אותו המידע אך בצורה שונה לחלוטין ובצורה הרבה יותר אובייקטיבית ויכולנו להסיק מסקנות ודעות שונות , כאן בעצם יש דגש על המילה "יכולנו" משום שאחרי הכתבה נוצרה לצופה את דעתו של כותב הכתבה.

לדעתי סגנון עיתונאי כזה יכול להיות הרבה יותר טוב בכתבות מהזן הזה, אף שהכתבה מנסה להיות אובייקטיבית זה לא כך , בעת הצפייה נוצרת לצופה דעתו של הכותב ולא את הפרטים המקוריים והמוכחים של אותו המקרה.

משימה - חבות התקשורת

מעל ומעבר לחופש

זכויות יסוד הן אותן זכויות שנחשבות בסיסיות ורלוונטיות לכל אדם במדינות מתוקנות. אלו הזכויות שמכירות בכבוד האדם, בחופש שלו ועל ערכו השווה בפני החוק. זכויות יסוד מגנות על דברים בסיסיים כמו ביטחון פיזי מאלימות, כבוד, חופש, פרטיות, שוויון ועוד . הן בוססו במאה ה-18 והפכו לחוקים ב1948.

שר הביטחון, משה יעלון החליט להגיב על פרשת החייל היורה בחברון לפני כמה חודשים. זוהי זכותו להתבטא ולהביע את דעתו , אך למרות זאת גונה ע"י תומכי ליכוד ברשתות החברתיות. כתוצאה  מההתנגדות לדבריו של יעלון הופצה תמונה של יעלון, אשר בה הוא מוצג כשמטרה אדומה סביב ראשו ולצדו הכיתוב "מחוסל פוליטית". במקרה זה נפגעו חלק זכויותיו כמו הזכות לחיות בביטחון והזכות לשמו הטוב.

שר הביטחון משה יעלון התייחס לפרסום התמונות המסיתות נגדו שהופצו על ידי פעילי ליכוד ואמר כי "אין לי שום כוונה להתכופף ולהתקפל במאבק על דמותן של מדינת ישראל והחברה הישראלית". לדבריו, "אחרי שכל מיני גורמי שוליים קיצוניים ניסו להפוך אותי לעוכר ישראל, הגיע השלב הבא (שלא אמור להפתיע איש), והוא הפצת תמונות מסיתות נגדי. זה לא יעזור להם". 

סיטואציה זו יוצרת קונוטציה בין חופש הביטוי לבין מגבלותיו. לגבי המגבלות של זכות חופש הביטוי, קיים ויכוח מתמיד. חוקים האוסרים ביטויי גזענות, דיני לשון הרע (הזכות לשם טוב) או הכחשת שואה הן מגבלות לחופש הביטוי.

התמונות המסיתות נגד יעלון הופצו בקבוצות הWhatsApp של הליכוד בשל הביקורת שהשמיע נגד החייל שירה למוות במחבל שנוטרל בחברון לפני כמה חודשים, ויש שיגידו שיש בכך הסתה פוליטית. התבטאות זו מהווה חשד להסתה אלימה כנגד אדם ספציפי שהוא ולא אחר שר הביטחון של המדינה. הסופרת והפובליציסטית, עירית לינור, טענה כי כל עוד מקור הכרזה עלום והוא אינו מופיע ברחבי המדינה אין לייחס לו חשיבות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס להסתה ברשת נגד שר הביטחון וכינה אותה "מעשה פסול וחציית קו אדום". לדבריו, " ויכוח ציבורי חייב להתנהל באופן מכבד וענייני ואין בו שום מקום להתלהמות מסוג זה". לעומת זאת, עו"ד ארי שמאי טען כי כדי שמשהו לא יהיה לגיטימי מבחינת חופש הביטוי צריך להיות גרוע הרבה יותר מאשר פרסום התמונות.

22 שנה לרצח יצחק רבין , ונציין כי באותה תקופה קרה מקרה אף דומה מאוד , בספרייה הלאומית שמור אוסף כרזות רחוב שהופצו נגד רבין, המעידות על השנאה וההסתה שקדמו לרצח. הייתה זו גם אחת הפעמים האחרונות שמאבק פוליטי התנהל ברחוב ולא ברשתות החברתיות.

הכרזה בה נראה יצחק רבין במדיSS , השלט שמציג את אותו עם כאפייה וארון הקבורה שנישא על כתפי המפגינים נגדו — הפכו כבר מזמן למוצג חובה בכל כתבה, סרט או שיעור על ההסתה שקדמה לרצח ראש הממשלה. אבל שלושת אלה הן רק הדוגמאות הקיצוניות ביותר למערך שלם של הסתה שקדם לרצח. בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים שמור אוסף של כרזות נגד רבין ודרכו הפוליטית, שהופצו על ידי ארגוני ימין אנונימיים בשנים ובחודשים שקדמו לרצח.

מדובר על לפני 22 שנה עוד לא היו אז רשתות חברתיות, והאינטרנט לא היה עדיין אמצעי תקשורת המונים כמו היום. 

באחד הכרוזים מופיע ציור של רבין רוחץ את ידיו המגואלות בדם. מעל דמותו נראית תמונה של לחיצת היד המפורסמת שלו ושל ערפאת.

20 שנים אחרי (שנת 2015), בתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, דליה רבין, אמרה שההסתה נגד נשיא המדינה, ראובן ריבלין, דומה להסתה שנעשתה נגד אביה לפני שנרצח, דבריה, ניתן למגר את ההסתה והאלימות באמצעות חינוך הנוער.

                                                                     

                                                                    הכתבה ב"ארץ"

לפי דעתי אותם אנשים שהפיצו את הכרזה נגד שר הביטחון משה יעלון ("בוגי") צריכים להיענש בחומרה משום שכרזה זו יכולה לגרום להסתה או פוגרום נגד שר הביטחון של המדינה , לכן קיים גבול מסוים בחופש הביטוי. לכל אדם באשר הוא אדם מותר להביע את דעתו לגבי שר או פוליטיקאי אשר הוא לא מסכים עם דעותיו, אך במקרים מסוימים כמו במקרה הנ"ל  פרסום כרזות ותמונות נגד שרים בממשלה עשויה לגרום להסתה אלימה ,הסתה מילולית ואף להדיחו מתפקידו.

מנקודת המבט שלי ,אותו המון הקולני אשר הפיץ את הכרזה נגד שר הביטחון יעלון חושב שהמעשה אותו ביצע לגיטימי מבחינת חופש הביטוי ובניגוד לדעותיו הפוליטיות, אני חושב שאותם המון קולני שפעל נגד יעלון צריך לטופל בידי הממשלה ובידי ראשי מפלגת הליכוד , הממשלה לא יכולה להרשות לעצמה שקבוצת אנשים תפגע בשר הביטחון ואף תדיחו, ועכשיו השאלה המרכזית היא האם ותיקי הליכוד, האנשים השקולים, יצטרכו כעת להגן בגופם על השר ולמנוע מההמון הקולני להעלים אותו מהנוף המפלגתי?