ניתוח כתבתה של אילנה דיין "עובדה" - ירייה אחת בחברון

ירייה אחת - בלגן גדול 

מאת ראם אהרונוביץ'

לסגנון העיתונאות של אילנה דיין בעובדה קוראים "עיתונאות חוקרת". לפי שם זה ניתן להבין אותו סגנון פועל על פי אותם כללי אתיקה וערכים מרכזיים של עיתונאים כמו של עיתונות רגילה. בתחקיריה של אילנה דיין, היא אוספת מידע רב ממספר מקורות, עדים, מצלמות, תיעודיים ועוד על מנת להשיג "כמה שיותר מידע בכדי לגלות את האמת".

תחקיר עיתונאי נעשה על ידי עיתונאים המבקשים לחשוף מידע שאינו ידוע לציבור. עבודתו של עיתונאי חוקר שונה מעבודתו של עיתונאי המדווח על התרחשויות. העיתונאי החוקר נרתם למשימה בדרך כלל בעקבות מידע על אירועים או תופעות הנראים על פניהם כמסתירים מחדלים או עבירות פליליות. עבודתו נעשית בחשאי כדי להגיע אל הפעילויות המרכזיות בנושאי התחקיר. תחקיר מהווה את אבן היסוד לכתבה עיתונאית השואפת לשלמות. יכולתו של העיתונאי החקר לאסוף פרטים בדרך כלל מוגבלת.

מסקנותיו של העיתונאי החוקר מהתחקיר, כפי שהן מוצגות על ידו, יכולות להביא לחקירה נרחבת של הנושא על ידי גורמים המוסמכים לאסוף פרטים נוספים, לתקן את המצב הקיים ובמידת הצורך לשנות נהלים, לפטר אנשים או להביא להעמדתם לדין.

בחודש שעבר פורסם תחקיר על הפרשה אשר הרעידה מדינה שלמה -  פרשת החייל היורה מחברון, אותו חייל שהואשם בירי הוא לא אחר מאשר אלאור אזריה .

סמל אלאור אזריה, בן 20 מרמלה, הוא החייל שהואשם בהריגתו של המחבל עבד אל-פתאח שריף במהלך פיגוע הדקירה בחברון ב-24 במרס, אזריה התגייס לגדוד שמשון בחטיבת כפיר לפני שנה ושמונה חודשים. הוא שימש כחובש פלוגתי לאחר שסיים בהצלחה קורס חובשים קרביים. לאזריה לא היה עבר פלילי או משמעתי ואף קיבל השנה תעודת הצטיינות על תפקודו.

אביו שירת במשטרה במשך כ-30 שנה ובשנים האחרונות, לפי המשפחה, עסק בהתנדבות באופן אירוני בסיוע לחיילים שהסתבכו בפלילים במהלך שירותם וביקשו למחוק את הרישום הפלילי שנזקף לחובתם.

הכתבה על "החייל היורה מחברון" מתחילה בהצגת נושא הכתבה, מה יוצג בהמשך הכתבה. הכתבה מנוסחת בצורה וקרה, בכתבה ישנו דגש על "מבלי קשר לשאלה אם אלאור עזריה אשם או זכאי, אנחנו נחשוף כאן לראשונה שנייה אחר שנייה את אירועי הבוקר ההוא בחברון..." מה שמראה את רצונם העז של אותם עיתונאים לסקר את הפרשה שהרעידה מדינה שלמה.

בתחילת התחקיר הובאו לקהל היעד קלטות ותיעודים שונים מהשטח של החיילים , אך במידה ו"שמים את העין" לפרטים הקטנים בכתבה ניתן להבחין בחוסר איזון בתחילת התחקיר – בו יש דגש על כך שהחיילים בזירת האירוע לא מרחיקים את המתנחלים שהגיעו לזירת הפיגוע אך מרחיקים את הערבים המגיעים לזירה. דגש נוסף בכתבה הוא על היחס המשפיל כביכול כלפי המחבלים  "הוא הופך את המחבל החיי ברגלו ומרחיק ממנו את הסכין, סגן מ' הופך ברגלו גם את גופת המחבל ההרוג". כמעט לכל אורך הכתבה מציגים את היחס המשפיל והזלזול של חיילי צה"ל, "השאלה היא איך בוצעה ההנחיה של המח"ט?". 

בהמשך התחקיר נכנסות "דמויות" חדשות בדמותם של המחבלים, בהמשך התחקיר מוצגים סרטונים של המחבלים ההרוג והפצוע והצלם הוא לא אחר מאשר אורי עופר , מתנחל שהגיע לזירת הפיגוע לבוש בחולצה של גולני ,חמוש בנשק ומצלמה. בעודו מצלם הוא מקלל את המחבלים כאשר הוא עובר מעליהם. לאחר בואו של אורי עופר לזירה מגיעה דמות חדשה בדמותו של עופר אוחנה, מתנחל ומתנדב במד"א המוכר לציבור. במהלך התחקיר מצטייר אוחנה כאדם טוב לב אשר פועל למען הצלת חיים במהירות וביעילות. בהמשך ניתן לראות כי דמותו של אוחנה לא כפי שחשבנו ואף להפך , במהירות רבה מציגים לנו את ההפך הגמור מעופר אוחנה עליו שמענו ומציגים בפנינו את תכונותיו השליליות וזה בא לידי ביטוי בראיון עם מנכ"ל מד"א אלי בין אשר תחילה סיפר על תכונותיו הטובות של אוחנה אך לאחר מכן רק ב"תפל" , "הוא מדבר פחות יפה או בצורה לא הולמת". בהמשך התחקיר נראה אוחנה מגיע לזירה ובה פלסטיני קשור, אליו אוחנה מגיע עם מצלמה ומקלל אותו ומבקש מהחיילים "להעיף את החרא הזה מפה" בהמשך נראה שהוא ממשיך להיטפל ולקלל את הפלסטיני אך בצורה מאיימת "אני תכף מוציא לך את שתי העיניים..." 

השאלה המרכזית מאותו האירוע היא מדוע הצבא חשב מבחינה מבצעית לפנות את המחבל אבל בכל זאת השאיר אותו המקום לטיפולם של אוחנה והמתנחלים...

לאורך כל הכתבה ניתן להבחין בחוסר איזון בפרטים לגבי האירוע ובהצגת הצד של צה"ל כצד השלילי בעזרת חוסר אובייקטיביות, אם הכתבה באמת מנסה להיות אובייקטיבית מדוע היא מציגה את החיילים בצורה כל כך רשלנית המבזה את צה"ל... מדוע הדגישו שדווקא מתנחלים גרים בקרבת מקום לאזור האירוע... ככל הנראה לנו לא יוכל להיות מענה על שאלות אלו.

הכתבה אינה אובייקטיבית ויש לכך כמה סיבות –  לאחר צפייה ראשונית בתחקיר "ירייה אחת בחברון" של תוכנית הטלוויזיה עובדה ניתן להסיק כי צה"ל פועל ברשלנות , שניתנת כניסה של מתנחלים לכל אירוע פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) והמסקנה הגרועה ביותר שניתן להסיק מהצפייה הראשונית היא שאלאור אזריה אשם והירי שלו לא נחוץ כלל. 

חשוב לציין כי יכולנו לשאוב  את אותו המידע אך בצורה שונה לחלוטין ובצורה הרבה יותר אובייקטיבית ויכולנו להסיק מסקנות ודעות שונות , כאן בעצם יש דגש על המילה "יכולנו" משום שאחרי הכתבה נוצרה לצופה את דעתו של כותב הכתבה.

לדעתי סגנון עיתונאי כזה יכול להיות הרבה יותר טוב בכתבות מהזן הזה, אף שהכתבה מנסה להיות אובייקטיבית זה לא כך , בעת הצפייה נוצרת לצופה דעתו של הכותב ולא את הפרטים המקוריים והמוכחים של אותו המקרה.