אינדקס מושגים

אובדן הילדות - ב-1450 הומצא הדפוס והגדיר את מושג הילדות, ב1950 נולדה הטלוויזיה. בין השנים הללו (500 שנים) הוגדר עולם הילדות ובתוכו חוקים, בגדים, צעצועים, רהיטים ועוד. עד המצאת הדפוס הילדות נסתיימה בערך בגיל 7 , הילד נחשב בוגר, והצטרף למעגל פרנסה ועבודה. מהפכת הדפוס הגדירה את עולם הילדות. הספר יצר שליטה בידע (ידע=כוח). הידע מועבר ממבוגרים (בעלי הכוח) לילדים בהדרגה, בינתיים נוצרים סודות ומסתורין. עולם המבוגרים אוגר סודות ולאט לאט חושף אותם בפני הילדים. נוצר פער וקו חוצה בין עולם המבוגרות לעולם הילדות.

תהליך החברות - תהליך באמצעותו לומד היחיד את תפקידיו בחברה. זהו תהליך ממושך, ארוך ובלתי פוסק שבמהלכו האדם לומד את נורמות וערכים מרכזיים של החברה הסובבת אותו, באמצעות התנסות במצבים חברתיים העשויים לעצב את ערכיו, תפיסותיו והתנהגותו.

תאוריית הקתרזיס - על פי תיאורית הקתרזיס, צפייה באלימות בטלוויזיה נתפסת כאמצעי מקובל להפחתת דחפים אלימים, לפירוק מתחים ולתחושת "היטהרות", שהיא הקתרזיס. תיאוריה זו הייתה מקובלת מאוד בעבר, אך כיום ברור שהיא לא מדויקת. במחקרים התגלה בצורה ברורה שככל שילדים צופים יותר באלימות בטלוויזיה ובסרטים, כך הם אלימים יותר בהתנהגותם.

סוכני חיברות- בתהליך החברות מקיים הפרט מגע עם גורמים שונים, גורמים אלו מכונים "סוכני חיברות" (הורים, חברים, מורים, עמיתים ועוד), והם שייכים למסגרות חברתיות שונות. (בית, בית ספר, תנועה, צבא, עבודה).

תיאורית הדה-סינסטיזציה - עפ"י תאוריה זו חשיפה חוזרת ונשנית לאלימות, מדכאת את התגובות השליליות הטבעיות המתבקשות כלפיה כך טוען עמית (2006), והצופה נעשה חסר רגישות לכן, צפייה חוזרת ונשנית בתכנים אלימים עלולה ליצור אצל ילדים את ההבנה שמציאות=אלימות.

תאוריית הלמידה החברתית של בנדורה - לפיה רוב ההתנהגויות שלנו נלמדות דווקא באמצעות צפייה באחרים ובאמצעות חיקוי שלהם ולא בהתנסות אישית. תהליך הלמידה החברתית אינו תהליך סביל (פסיבי) וטכני אלא תהליך פעיל, שתהליכים קוגנטיביים של הסקת מסקנות מעורבים בו. הפעילות של תהליך זה מתבטאת בתהליך החיקוי. בתהליכים אלה אנו לומדים כללים, שאנו מיישמים לא רק במצב ספציפי אלא גם במצבים נוספים.

הרצאת טד

היי

אני ראם

צופה בטלוויזיה מאז שאני זוכר את עצמי

ורציתי לספר לכם, למה הטלוויזיה הופכת את הילדים הקטנים 

שלכם למבוגרים בטרם עת.

נתחיל בסיפור

לפני 4 שנים, נערות בנות שלוש עשרה, תכננו לרצוח את חברתן.

המניע למעשה- מריבת נעורים שכיחה. תכנון הרצח? 

ממש לא מעשה שרגילים לשמוע עליו, אבל כשמדובר במשהו 

שהן צפו בו בסדרת טלוויזיה לילדים, גאליס במקרה זה, 

סימני שאלה רבים עולים.

אובדן הילדות, מושג שתבע ניל פוסטמן, אומר כי הטלוויזיה

הופכת את הילדים למבוגרים בגיל מוקדם מאוד. 

הטלוויזיה היא האמא, האבא, הבייביסיטר ו"המשחק". 

ילדים דבוקים למסך במשך שעות, 

וביננו- לא תמיד בפיקוח הורי צמוד. כי מה יותר

נוח מלהדליק לילד את המסך, ולשבת לשתות קפה בשקט.

חוקר בשם בנדורה, אמר כי רוב הלמידה של הילדים, היא מתוך חיקוי.

ההתנסות האישית כמעט ולא זוכה למקום בתהליך הלמידה.

ילדים צופים באחרים, לומדים, מחקים. זה בטח מסביר איך 

נערות צעירות מתכננות לרצוח חברה, על פי מה שצפו 

בו בתכנית טלוויזיה.

אז נכון, לא כל ילד שצופה באלימות, יהפוך להיות אלים

ולא כל מי שצפה בגאליס, תכנן לרצוח את החברים.

וכמובן, הטווח בין חיקוי קללות לחיקוי אלימות פיזית קשה הוא רחב.

אבל בשביל הקומץ שבאמת יושפע, 

לדעתי, אנחנו כחברה, צריכים לקחת אחריות, לחשוב איזה עולם

נרצה לראות כאן בעוד 10, 20, 30 שנה.

ולסיום, השאלה הגדולה-

האם להגביל את התכנים הללו, או להגביל את הילדים?

יש לי תחושה שעוד שנים רבות נתקל בנושא הזה.

ביבליוגרפיה

o       "אזהרה:הטלוויזיה מזיקה לבריאות", אלי נבון דצמבר(2008), mako

o       אלימות וירטואלית: איום ממשי או לחץ מיותר?, nrg

o       אסכולת החברות תקש' המונים, כספי (1995)

o       בהיביוריזם  והשפעות התקשורת, דן לאפי (2011) - סוגיית מפתח בתאוריית המדיה. רעננה : האוניברסיטה הפתוחה.

o       הגנה על ילדים ובני נוער מפני צפייה בשידורי טלוויזיה שאינם מתאימים לבני גילם, אתי וייסבלאי (2009) - מרכז המידע והמחקר של הכנסת.

o       היחשפות ילדים ובני נוער לתכנים אלימים בטלוויזיה במשחקי מחשב ווידאו, בחינת התופעה והצעת מודל להתערבות ייעוצית, חיים עמית (2006)

o       "השפעת הטלוויזיה על התנהגות ילדים", אילן גטניו - פורטל דולה למשפחה ולהורים שבדרך

o       חברות ואובדן הילדות, ניל פוסטמן 1984 - ספריית הפועלים עמ' 28 - 40.

o       מהי השפעת תקשורת המונים כרך ב', כספי

o       תוכניות טלוויזיה משפיעות על ההתנהגות, אופיר בר - זהר, מאי 2011 - the marker

סיכום

סיכום

כפי שניתן לראות, לטלוויזיה השפעות רבות על נערים, בני נוער וכו'. אחת מההשפעות  הפוטנציאליות  השליליות  של  הטלוויזיה  היא ההשפעה על ההתנהגות האלימה של ילדים. החשיפה  לאלימות בטלוויזיה מאדירה את מקומה של האלימות בחברה ותורמת לתפישת העולם כמקום אכזר ומפחיד, ומגבירה את הלגיטימציה לאלימות. בשנים האחרונות אנו עדים לעליה מתמדת בשיעור המעורבות באלימות של ילדים ובני נוער, הן בעולם הרחב והן בישראל. 

מחקרים שעסקו בעניין, גילו  כי בכל הקשור להשתתפות של בני נוער במעשי אלימות בבתי ספר, ישראל תופסת את המקום הבלתי מכובד החמישי בעולם. עיתונים מדווחים שבחודשים האחרונים נעצרו 50 בני נוער שהיו מעורבים במעשי אלימות קשים. בכל יום ניתן לקרוא בעיתונים כותרות שונות המתארות אלימות מילולית ופיזית בקרב בני נוער.

מחקרים מצאו כי לצפיית ילדים ובני-נוער באלימות בטלוויזיה יש השפעה מזיקה על התנהגות הילדים ועל אופן תפיסתם את המציאות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בין ההשפעות המזיקות שצוינו: הגברתן של תוקפנות והתנהגות אנטי-חברתית, הורדת רמת הרגישות לאלימות והגברת החשש של הילד כי ייפול קורבן לאלימות. עם זאת, הצפייה בטלוויזיה היא חלק ממכלול של גורמים התורמים לאלימות ילדים ובני-נוער, ומידת הנזקים שנגרמים בעטיה ואופיים תלויים במגוון של השפעות על הפרט והחברה.

אלימות מוגדרת כפעילות אנטי-הומנית, החורגת מגבולות הנורמות החברתיות, נושאת מטען שלילי מובהק ומכוונת לפגוע בזולת או ברכושו ישירות או בעקיפין. המושג "אלימות" אינו מתייחס רק לפגיעה עצמה, אלא גם לשיפוט ההתנהגות. התנהגות המתפרשת כאלימות היא תוצר של שיפוט סובייקטיבי, התלוי בנסיבות ומושפע מערכים ומעמדות.

חוקר בשם סטפן קליין חקר את האגדות הקיימות בעולם הנוכחי – העולם הטלווזיוני ומצא כי  גם פעם וגם היום כל הבעיות הגלומות באגדות נלקחו מהבעיות והדילמות מהמציאות.  בעולם שלנו רוב האגדות הטלווזיונית של דור זה עוסקות בבעיות של :  חימוש גרעיני, תיעוש ורובוטיקה, טכנולוגיות, מטוסים שהופכים להיות משהו אחר, רובוטים לא אנושיים.  הפתרונות שניתנים באגדות אלה הם תמיד על טיבעיים.  ועם נקודה זו יש בעיה.  מכיוון שהפתרונות הללו המלאכותיים, הפתרונות שמביאים את הכח והאל טבעי מרוקן את הילד מכוחותיו.  הכח בא לא מתוך האמונה, היכולת האישית, מאמץ האדם – אלא מתוך כח בלתי מוסבר על טבעי, שהילד איננו יכול להתמודד עמו.  באופן לא מודע הפתרונות של היום באגדות הנצפות בטלוויזיה משאירות את הילד מרוקן ללא כל יכולת לשנות.   אין יותר את הכח שבא מתוכו.  הפתרונות שנראים היום הם כוחניים ולא כוחות רוחניים.  החזק מנצח ולא מתוך אופיו או מאמץ שעשה, אלא מתוך כח על  טבעי שהגיע, ואיפשר לו לנצח.

לסיכום, אחד הגורמים המשמעותיים שהתגלה במחקר כמשפיע על התפתחות התנהגות אלימה אצל ילדים, בילדות ובבגרות, הוא רמת החשיפה הגבוהה שלהם מגיל צעיר לתכנים אלימים באמצעי התקשורת השונים ובמשחקי מחשב ווידיאו. סרטים אלימים שילד רואה, ומשחקים אלימים שהוא משחק, מגבירים את הסיכוי שיתנהג באלימות, בהווה או בעתיד, דרך תהליכי חיקוי והזדהות.  התכנים האלימים הנצפים, המשפיעים על התפתחות התנהגות אלימה של ילדים, הם לאו דווקא האלימים ביותר בעיני המבוגרים, אלא אלה שהילד תופס כמוצדקים ומציאותיים, ובעיקר כאשר הוא מזדהה עם הדמות האלימה הנצפית.

מסקנות

מסקנות

לאחר שלב המחקר בו בדקנו את השפעתם של סדרות נוער מוכרות מתקופות שונות בחייהם של בני הנוער והילדים כגון גאליס והשמיניה, כזכור בשלב המחקר ניתחנו 2 פרקים ששודרו בעבר מכל תכנית ובדקנו כמה פרמטרים :  

•        כיצד האלימות באה לידי ביטוי
•        כיצד האלימות נתפסת בעיני הדמויות בסדרה
•        כיצד האלימות עלולה להיתפס בעיני הצופים
•        איך האלימות יכולה להשפיע על התנהגותם של בני נוער בעתיד

בפרקים שניתחנו נתקלנו במספר רב של קטעים אלימים אשר ההשפעה שלהם יכולה להיות מסוכנת מאוד עבור בני הנוער וניהול חיי חברה תקינים.

חשוב לציין כי, לתקשורת ההמונים השפעות רבות על שכבות הגיל השונות החיות במדינה ובכלל, השפעה היא תוצאה של אינטראקציה חברתית בין שני גורמים – משפיע ומושפע ובמקרה הנ"ל מוען ונמען – אשר האחד מהם המוען מחולל אצל השני, הנמען, תגובה כלשהי. התגובה עשויה להתרחש באחת או יותר מן הרמות האלה – קוגניטיבית, רגשית או התנהגותית. מקורם של המושגים הללו בפסיכולוגיה, והם מתייחסים לשלושת הממדים של הפעילות האנושית :

• הרמה הקוגניטיבית – מתייחסת למכלול הפעילויות השכליות, המנטליות כגון – תפיסה, עיבוד נתונים, זכירה, חשיבה או למידה. השפעתם של אמצעי התקשורת ברמה הקוגניטיבית מתבטאת למשל בידיעה מיהו נשיא איטליה בעקבות צפייה ה"מבט לחדשות" או בהבנת הפעילות הכלכלית של המשק בעקבות קריאת מדור הכלכלה בעיתון, או בהערכת השיטה הקפיטליסטית כטובה ביותר.

• ברמה הרגשית – חשיפה לאמצעי התקשורת עשויה לעורר תגובות או מצבי רוח כגון – כעס, עצב, שמחה, הנאה או חרדה.

• ברמה ההתנהגותית – החשיפה לאמצעי התקשורת עשויה להשפיע על הנמען בכמה וכמה היבטים לדוג' – להצביע למפלגה מסוימת בעקבות צפייה בתשדיר הבחירות שלה.

ניתן לראות דוגמה לכך באחד מהניתוחים של פרקי גאליס, כאשר בסצנה מסוימת בחדר האוכל של הכלא מוצג לנו ליעם יחד עם חברו הנכה כאשר ליעם יושב בשולחן ומחכה לאותו חבר וכאשר החבר "הנכה" עובר במסדרון חדר האוכל שאר האנשים שם מרביצים לו וצוחקים מדבר זה, דבר זה נתפס בעיני אותם אנשים כדבר לגיטימי אשר מרביצים לאדם שחלש מהם בכמה וכמה מובנים וכמובן שדבר זה יכול להשפיע על בני נוער וילדים בהתנהגות שלהם כלפי אנשים בעלי מוגבלות כאלו או אחרות, דבר זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שבני נוער יראו אדם בגיל שלהם בעל מוגבלות כלשהי ובמקום לעזור לו יצחקו עליו, ירביצו לו, ירקו עליו וכו'...

הסכנה הטמונה כאן היא שדבר זה ייתפס כלגיטימי בעיני הדורות הבאים אשר יאמצו זאת לחלק משגרת חייהם. בנוסף, בקטע זה בחדר האוכל ניתן לראות זלזול כלפי אותו "נכה" כאשר אחד מ"כנופיית הדמעות" אשר שולטת בכלא המקומי פונה אל אותו "נכה" בטענה מדוע לא צחצח את נעליו בבוקר ושיש לו 2 דק' לעשות זו, ובנוסף קורא לו בשם גנאי ומעליב כאשר הוא קורא לו "נכה" - דבר זה יכול להשפיע במידה רבה על בני נוער וילדים כיום כאשר הם צופים בתכנית זו, חשוב לציין כי בעיני אותם כנופיה זה נחשב לדבר לגיטימי ולא פוגעני אך במידה ודבר זה ייקלט כך גם אצל בני הנוער או הילדים כיום זה יכול להוות בעיה והסיבה היא שאותם בני נוער עתידים לפנות בצורה משפילה ומזלזלת לאנשים בעלי מוגבלות כלשהי אשר נמצאים בסביבתם ואין לדעת אם הם אף מסוגלים לפגוע באותם אנשים. ישנה תפיסה שמועברת בקטע בחדר האוכל לפיה החלש חייב לרצות את החזק וניתן לראות זאת בכך שה"נכה" כביכול צריך לרצות את ראש הכנופיה משום שהוא בעל מוגבלות כלשהי, דבר זה יכול להשפיע לרעה על דור העתיד בכך שאם דבר זה ייקלט אצל אותם ילדים\בני נוער כלגיטימי הם פשוט יינצלו את אותם אנשים אשר חלשים מהם במידה כזו או אחרת.

וזאת בעצם תאוריית הלמידה החברתית של בנדורה, נקודת המוצא התאורטית של בנדורה היא כי האדם הינו יצור חברתי, ולא ניתן להבין את האופן שבו הוא לומד, גדל ומתפתח ללא היכרות מספקת עם הסביבה החברתית בה הוא חי. תהליך הלמידה של האדם מושפע בראש ובראשונה מהסביבה- באמצעות תהליך אוטומטי המכונה חברות, רוכש האדם את ההתנהגויות ואת הערכים המקובלים בקבוצת ההשתייכות שלו. 

בנדורה טען שהתאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית רואה את האדם כמושפע מדחפים פנימיים בלבד, ואילו התיאוריה ההתנהגותית של פסיכולוגים כגון סקינר ו-ווטסון, מתייחסת להשפעות הסביבתיות החיצוניות בלבד. לעומתם, ראה בנדורה את ההתנהגות האנושית כנובעת ממשחק בין הגורמים הפנימיים לחיצוניים, ובכך הוא ביקש לשלב בין שתי נקודות המבט הכביכול סותרות הללו. את המודל של בנדורה ניתן לראות בתור משולש שווה צלעות, עם שלושה קודקודים המשפיעים זה על זה. בקודקוד האחד נמצאים הגורמים האישיים: אמונות, ציפיות ודימוי עצמי; בקודקוד השני נמצאת ההתנהגות הגלויה ובשלישי, ההשפעות הסביבתיות. כל אחד מהקודקודים הללו משפיעים באופן עקבי ומתמשך אחד על השני: הסביבה מעצבת את התנהגות האדם באמצעות מערכת של חיזוקים ועונשים, המשפיעים על האמונות ועל הציפיות שלו. ההתנהגות משפיעה על הסביבה ומשנה אותה וכן הלאה.

דוגמה נוספת לכך ניתן לראות באחד מהניתוחים של פרקי השמיניה כאשר ישנה סצנה בה תלמידה אשר עתידה להיות חלק מהפרויקט נכנסת בלי כוונת תחילה אל שרותי הבנים שם פוגשת באדם שיושב בצורה די מוזרה אשר מעוררת חשד, ואכן החשד הנ"ל התממש אצל הבחורה - לפיה אותו אדם השתמש בסמים בבית הספר ומפרטת זאת ע"י שימוש במילים כמו קוקאין, הרואין וכו' מילים שכמובן ילד מתחת לגיל העשרה ובכלל לא צריך להיחשף אליהם, אך הדבר שהיא לא ידעה הוא שהוא עתיד להיות חלק מהפרויקט אליו היא מצטרפת והדבר אשר הזריק אל הזרוע שלו הוא בכלל אינסולין על מנת לטפל במחלת הסוכרת שלו.

שירי שדה שרביט, פסיכולוגית ילדים מסבירה כי "המדיה הדיגיטלית חושפת ילדים לתכנים מאוד קיצוניים ומעוררי עניין". הם פוגשים אלימות והתנהגות בוגרת שלא מותאמת לגיל שלהם. יש כאן חשיפה מוקדמת למידע שגדול עליהם, ואין להם מספיק כלים קוגניטיביים ורגשיים כדי להתמודד עם מה שהם רואים, לתת לזה משמעת בקונטקסט רחב יותר ולחשוב מה מתאים להם.

זה יכול לעורר מתח בקרב ילדים, כמו גם התנהגויות שלא תואמות לגיל שלהם כגון עישון, שימוש בסמים והתנהגות מינית שבסופו של דבר פוגעת בילד.

פרמטר	גאליס עונה 6 פרקים 1+2 (משולב)	גאליס עונה 7 פרק 15	השמיניה עונה 1 פרק 1	השמיניה עונה 3 פרק 116
אורך פרק	46:38 דק'	31:18 דק'	25:29 דק'	21:45 דק'
מס' סצנות אלימות בפרק	4	3	3	2

חשוב לציין כי כמות האירועים האלימים הדמיוניים אליהם נחשפים ילדים, גדולה בהרבה מכמות האירועים האלימים האמיתיים, אליהם הם נחשפים. חישוב שנעשה לפני מספר שנים על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקני הראה שעד שילד מסיים את בית הספר היסודי, הוא צופה בטלוויזיה בממוצע בכ – 8,000 רציחות ובלמעלה מ-100,000 מעשי אלימות אחרים, בשעה טיפוסית של תכנית ילדים צופה הילד בתקרית אלימה בין תוקף לקורבן בממוצע כל 4 דקות, בעוד שבתכניות שאינן מופנות לילדים מוצגות תקריות אלימות בכל 12 דקות בממוצע.

המחקר

בראשונה נתחיל עם גאליס, גאליס היא סדרת נעורים ישראלית אשר שודרה מפברואר 2012 ועד יולי 2016 בערוץ הילדים, למנויי HOT. החל משנת 2018 הסדרה משודרת בשידורים חוזרים בערוץ הילדים בפרטנר tv ובסלקום tv.

הסדרה, ספין-אוף של סדרת הטלוויזיה "החולמים", עסקה במחנה קיץ ששמו "גאליס", והביאה את הרפתקאות חניכי המחנה. היא כללה 213 פרקים בשבע עונות שידורה, בבימויו של עודד רז. הסדרה זכתה להצלחה רבה בקרב ילדים ובני נוער ישראליים.

באוגוסט 2014, יצא לאקרנים הסרט "גאליס - המסע לאסטרה" ובאפריל 2016, הסרט "גאליס - קונקט", אשר שניהם מבוססים על עלילות הסדרה.

"גאליס" היא זוכת פרס סדרת השנה בטקס נבחרי הילדים בשנים 2012 עד 2016. בעקבות הצלחתה, נמכרה הסדרה לערוץ Planet Kids האיטלקי ודובבה לאיטלקית, הסדרה נמכרה לדיבוב גם לאנגלית ולהינדית.

בכתבה שהתפרסמה בישראל היום בתאריך 14.04.2014 - "גאליס" מטיפה נגד אלימות"

לפרשה השתרבב שמה של סידרת הילדים "גאליס". על פי החשד, הבנות תיכננו לטשטש את עקבותיהן כפי שלמדו מהסידרה. "גאליס" נחשבת לסידרת הילדים המצליחה ביותר בשנים האחרונות. היא נחשבת לסידרה ערכית המטיפה נגד אלימות והמסרים המועברים בה מעודדים את הילדים לטפח ערכים של חברות וסובלנות. כך למשל הטיפו נגד שימוש באלכוהול ובריונות ברשת. מעריצי הסידרה והוריהם כתוב דברי עידוד ברשת. "הסידרה מעבירה מסר של להיות נאמנים לחברים שלנו, לאהוב את המשפחה שלנו ואף פעם לא לוותר על החלומות שלנו", נכתב בעצומה שהופצה על ידי המעריצים. "הסידרה לא מעבירה לנו מסר של לרצוח ולהרוג".  

מערוץ הילדים נמסר: "גאליס" אינה מעודדת בשום צורה התנהגות אלימה. הדבר היחיד שאותו היה אפשר להבין מהסידרה הוא כי טביעות אצבעות יכולות להפליל, כפי שאפשר ללמוד מסדרות רבות אחרות. ערוץ הילדים מגנה כל התנהגות אלימה ומצר על כך שמיעוט אלים בחר לפרש את תוכני הסידרה באופן שגוי. "גאליס" היא דרמה איכותית לילדים ולבני נוער ותכניה מותאמים לקהל היעד תוך הקפדה יתרה ואחריות לצופים וכמובן אינה מעודדת אלימות".

הפרקים אותם בחרתי לנתח הם :  

•  גאליס עונה 6 פרק 1+2

• גאליס עונה 7 פרק 15

גאליס עונה 6 פרק 1+2 (משולב) :

בתחילת הפרק מוצג כלא סגור במקסיקו בו מוחזק ליעם, לאחר מכן ניתן לראות את דני מבקרת אותו בעת שהותו בכלא, ביקור זה נועד על מנת "לעשות צדק" ולהוציא את ליעם מכלא זה. במעבר חד ממקסיקו הרחוקה אנו חוזרים אל ישראל הישר אל מחנה גאליס אשר בו מוצגת לנו יולי שהיא כביכול החברה של ליעם (חניכה לשעבר) וחוזרת אל המחנה אך הפעם לא כחניכה אלא כמדריכה במחנה. בהמשך הפרק מוצגת לנו הצופים חקירה בין מנהל הכלא לבין ליעם אשר מסביר את כל השתלשלות האירועים אשר גרמו לליעם להיכנס אל כלא זה, בעת החקירה ישנו "פלשבק" של ליעם אשר מתאר את כל אשר עשה מהרגע אשר הגיע אל שערי מקסיקו - אם זה ביקורם של דני ויונתן באכסניה בה הם עובדים, מה עשה בעת ביקורו וכו' …

ניתן להבחין כי רגע לפני שליעם מתכנן לעזוב את שערי מקסיקו ולחזור חזרה אל ארץ ישראל עוצרת אותו המשטרה המקסיקנית בטענה שהוא גנב יהלומים ונשלח לכלא. בכלא ליעם פוגש באדם "נכה" שבסופו של דבר מתבהר כישראלי לשעבר אשר דובר עברית, בהמשך בחדר האוכל של הכלא מוצג לנו ליעם יחד עם חברו הנכה כאשר ליעם יושב בשולחן ומחכה לאותו חבר וכאשר החבר "הנכה" עובר במסדרון חדר האוכל שאר האנשים שם מרביצים לו וצוחקים מדבר זה, דבר זה נתפס בעיני אותם אנשים כדבר לגיטימי אשר מרביצים לאדם שחלש מהם בכמה וכמה מובנים וכמובן שדבר זה יכול להשפיע על בני נוער וילדים בהתנהגות שלהם כלפי אנשים בעלי מוגבלות כאלו או אחרות, דבר זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שבני נוער יראו אדם בגיל שלהם בעל מוגבלות כלשהי ובמקום לעזור לו יצחקו עליו, ירביצו לו, ירקו עליו וכו'...

הסכנה הטמונה כאן היא שדבר זה ייתפס כלגיטימי בעיני הדורות הבאים אשר יאמצו זאת לחלק משגרת חייהם. בנוסף, בקטע זה בחדר האוכל ניתן לראות זלזול כלפי אותו "נכה" כאשר אחד מ"כנופיית הדמעות" אשר שולטת בכלא המקומי פונה אל אותו "נכה" בטענה מדוע לא צחצח את נעליו בבוקר ושיש לו 2 דק' לעשות זו, ובנוסף קורא לו בשם גנאי ומעליב כאשר הוא קורא לו "נכה" - דבר זה יכול להשפיע במידה רבה על בני נוער וילדים כיום כאשר הם צופים בתכנית זו, חשוב לציין כי בעיני אותם כנופיה זה נחשב לדבר לגיטימי ולא פוגעני אך במידה ודבר זה ייקלט כך גם אצל בני הנוער או הילדים כיום זה יכול להוות בעיה והסיבה היא שאותם בני נוער עתידים לפנות בצורה משפילה ומזלזלת לאנשים בעלי מוגבלות כלשהי אשר נמצאים בסביבתם ואין לדעת אם הם אף מסוגלים לפגוע באותם אנשים. ישנה תפיסה שמועברת בקטע בחדר האוכל לפיה החלש חייב לרצות את החזק וניתן לראות זאת בכך שה"נכה" כביכול צריך לרצות את ראש הכנופיה משום שהוא בעל מוגבלות כלשהי, דבר זה יכול להשפיע לרעה על דור העתיד בכך שאם דבר זה ייקלט אצל אותם ילדים\בני נוער כלגיטימי הם פשוט יינצלו את אותם אנשים אשר חלשים מהם במידה כזו או אחרת.

וזאת בעצם תאוריית הלמידה החברתית של בנדורה לפיה, רוב ההתנהגויות שלנו נלמדות דווקא באמצעות צפייה באחרים ובאמצעות חיקוי שלהם ולא בהתנסות אישית. תהליך הלמידה החברתית אינו תהליך סביל (פסיבי) וטכני אלא תהליך פעיל, שתהליכים קוגנטיביים של הסקת מסקנות מעורבים בו. הפעילות של תהליך זה מתבטאת בתהליך החיקוי. בתהליכים אלה אנו לומדים כללים, שאנו מיישמים לא רק במצב ספציפי אלא גם במצבים נוספים.

מחקר שנערך באחרונה באוניברסיטת פן סטייט, פנסילבניה, גילה קשר "חזק בצורה דרמטית" בין התפתחות הטלוויזיה לעלייה בתופעות הדיכאון בקרב הצעירים בארצות הברית. אין ספק שההשפעה החברתית של הטלוויזיה היא סיבה אפשרית לגילוי תופעות של דיכאון בקרב הצעירים", אומר ד"ר פול קיטל, פרופסור לפסיכיאטריה. "אלפי שעות צפייה בטלוויזיה", אמר קיטל בהרצאה במסגרת הכינוס השנתי של "ההתאחדות הפסיכיאטרית האמריקנית", "חושפות את הילדים לפעולות חוזרות ונישנות של אלימות, שעלולות לגרום לילד להיות מנוכר לחבריו ולמשפחתו. במצב שכזה, יש סיכוי גבוה יותר שהילד, או הנער המתבגר, ישקע בדיכאון".

לאחר האירוע הנ"ל ניתן להבחין באירוע נוסף אשר עוסק נקרא לזה כך בזלזול בכבודו של האדם ה"נכה", חשוב לציין כי כל כבודו העצמי של אותו אדם נכה נרמס בעת שהותו בכלא. בקטע מתואר חואן שהוא ראש הכנופיה של "כנופית הדמעות" כאשר הוא מפיל את דוד ("הנכה") על רצפת חדר האוכל ושוב ישנה פנייה בצורה מזלזלת כאשר חואן אומר לדוד שיצחצח את הנעליים שלו עם לשונו תוך כדי שחברי הכנופיה בועטים בו, לאחר מכן ישנו מעשה גבורה של ליעם שמעביר מסר חינוכי כלשהו לצופים בבית והוא עזרה לחבר בעת צרה כאשר ליעם קם מכיסאו ונעמד מול חואן ראש הכנופיה במטרה שיעזבו את דוד לנפשו מה שלא גורר הצלחה בסופו של דבר ואף גורם לעוד אירוע אלימות הפעם בין ליעם לבין ראש הכנופיה של "כנופית הדמעות", בהמשך ניתן להבחין בחואן כאשר הוא מסמן תנועה מאיימת אל ליעם על פיה הוא הולך להרוג אותו.

בהמשך יונתן ודני מגיעים אל הכלא במטרה לבקר את ליעם, בעת הביקור ליעם מבקש מיונתן ודני לארגן עבורו 300 אלף דולר על מנת לתת שוחד לשופט במטרה שיעזור לו במשפט בטענה שזו מקסיקו וכולם לוקחים שוחד ואין בה צדק, הבעיה העיקרית בדבריו של ליעם הינה שהוא מציג את השוחד כדבר לגיטימי שהוא חלק משגרת היום יום. ולקראת סוף הפרק ניתן לראות ניסיון בריחה של ליעם מהכלא אשר מלווה בחילופי אש מ2 הכיוונים, אש מדומה מהצד של דני ואש השומרים של הכלא המקסיקני.

הפרק נגמר בכך שדוד, יונתן וליעם נתפסו לאחר קרב היריות החד הצדדי שאירע כמה דקות לפני כן, מה שיכול להיווצר בעקבות האירועים הקודמים הוא ש"שחרור" חברים מקום כלשהו באמצעים אלימים הוא דבר טוב - ניתן לראות את דבר זה בפרק ע"י קרב יריות שהתנהל בין שני הצדדים.

גאליס עונה 7 פרק 15 :

תחילה לפני שהפרק מתחיל ישנו אזכור לפרקים הקודמים בהם ניתן לראות קטע ארוטי בין אדם לבין עדי כאשר הוגו מתערב בטענה שהוא (אדם) "גנב" לו את החברה שזו עדי במקרה הזה, בהמשך ניתן לראות כי יש איזושהי קריאה לאלימות כאשר אדם אומר להוגו כי במידה והוא יתחיל איתו במלחמה הוא יפסיד בסופו של דבר.

בהמשך דוד ("הנכה" כמו שציינו בפרק שניתחתי בהתחלה") חוזר למחנה אך במטרה להרוג את יונתן ולהעלים את דני ע"י רצח, דוד מבקש מאחיו רעל בשם רייסין, עפ"י הדמויות זהו רעל אשר יכול להרוג בתוך כמה דקות. ניתן לראות כאן קריאה לרצח כאשר יכולה להשפיע ולגרום נזק בלתי הפיך לילדים ובני נוער כיום בכך שיחשבו שיש "להעלים" כל אדם אשר עומד להם בדרך אל המטרה שלהם וניתן לראות זאת פה כאשר דוד רוצה לקבל את הספר ובמטרה לכך הוא מעלים את יונתן ורוצה להרוג את דני. 

לאחר מכן דני מגלה כי דוד ניסה להרוג אותה ע"י עוגה מורעלת. סצנה לאחר מכן ניתן לראות כי דוד נמצא במסתור שלו - שם ישנה סצנה בין דוד לאחיו כאשר הם מתאגרפים ומסבירים אחד לשני איך להיאבק, חלק מהמשפטים הם "להגן על הראש", "במידה ואתה תוקף אתה חשוף" וכו'.

סצנה היא רצף בהתרחשות עלילה, המצומצם לזמן אחד ולמקום אחד. זהו אחד מן המרכיבים הבסיסיים של כל יצירה עלילתית נרטיבית, כגון סרט קולנוע, סרט טלוויזיה או מחזה.

לאחר שמתברר לדוד כי כל החניכים עומדים לטעום מהעוגה שלו הוא יוצא מהמסתור בו הוא מסתתר יחד עם אחיו ועם בת ערובה שנלקחה מהמחנה, לאחר תירוצים הולכים ונשנים דוד בסופו של דבר מפיל את העוגה המורעלת על הרצפה במטרה להרסה.

לאחר השתלשלות האירועים בה ניתן לראות כי יהונתן שחרר את מי שעתידה להיות אמו, בהמשך ניתן לראות כי דני שחררה את יהונתן מהמערה ושבסופו של דבר התברר כי אדם גנב את המערכונים שהוגו כתב רק כדי להיות עם עדי. כאשר הפרק מתקדם מוצגת לנו עדי כאשר היא מדברת עם האמרגן שלה במטרה למצוא אלטרנטיבה בעקבות הפרידה מאדם - האמרגן טוען כי במקצוע הנ"ל (אמרגנות) מוסרים אשליות לאנשים על מנת שימשיכו לצפות בטלוויזיה ולזכות ברייטינג גבוה, ניתן לראות כי זהו אחד מתפקידי התקשורת - התפקיד הזה הוא הפרסום.

הפרסום הינו חלק מתהליך השיווק, המוגדר כהעברת מסרים, בתשלום ובזהות ידועה אל קהל יעד לצורך השגת מטרות שיווקיות באמצעות צד שלישי - המפרסם מעביר מסר לקהל באמצעות אנשי פרסום), הפרסום משמש אמצעי לתקשורת שכנועית לא רק כדי למכור מוצר או שירות אלא כדי לקדם רעיון ארגון או אדם.

כזכור יהונתן הוא "המיועד" ודוד הוא "המיועד האפל" - כך הם מוצגים ובהמשך כאשר דוד מבין כי יהונתן בדרך לעבר הוא המיועד היחידי והוא בדרך להגשמת המטרה שלו, הכתיבה בספר.

הפרק נגמר בכך שדוד בסופו של דבר כותב בספר אך מבקש בו מוות, מוות של דני - המזימה שלו מאז שהגיעה למחנה גאליס. פעולה זו יכולה לעורר אצל ילדים ובני נוער רגש מסוים אשר אדם עומד להם בדרך להגשמת המטרה שלהם חייב לטופל ע"י אמצעים אלימים, דבר זה יכול לגרום לכך שבן נוער או ילד בגיל מסוים ירצה לפגוע באדם כלשהו ואולי אף יפעל על מנת לגרום לדבר זה להתבצע בסופו של דבר.   

כפי שציינו תחילה ישנם תאוריות שונות שיכולות לבוא לידי ביטוי כגון - תאוריית הלמידה החברתית של בנדורה, לפיה רוב ההתנהגויות שלנו נלמדות דווקא באמצעות צפייה באחרים ובאמצעות חיקוי שלהם ולא בהתנסות אישית. תהליך הלמידה החברתית אינו תהליך סביל (פסיבי) וטכני אלא תהליך פעיל, שתהליכים קוגנטיביים של הסקת מסקנות מעורבים בו. הפעילות של תהליך זה מתבטאת בתהליך החיקוי. בתהליכים אלה אנו לומדים כללים, שאנו מיישמים לא רק במצב ספציפי אלא גם במצבים נוספים.

תאוריה נוספת שיכולה לבוא לידי ביטוי הנה תאוריית הקתרזיס, עפ"י תאוריית הקתרזיס, צפייה באלימות בטלוויזיה נתפסת כאמצעי מקובל להפחתת דחפים אלימים, לפריקת מתחים ולתחושת "זיכוך" או "היטהרות", שהיא הקתרזיס. תיאוריה זו הייתה מקובלת מאוד בעבר, אך כיום ברור שאין לה הרבה על מה לסמוך. מחקרים הראו, בצורה ברורה, כי ככל שילדים צופים יותר באלימות בטלוויזיה ובסרטים, כך הם אלימים יותר בהתנהגותם, וכן מבטאים יותר אמונות המקבלות התנהגות אלימה.

באחד המחקרים הקלאסים שנעשו בתחום ( a1963 , Bandura, Ross, & Ross), נצפו התנהגויות ילדים לאחר שצפו בסרט אלים. בקבוצת ילדים אחת ניתן בסרט תגמול חיובי לאדם המכה, ובקבוצה אחרת ניתן בסרט תגמול שלילי לאדם המכה. בתצפית שנעשתה לאחר שראו הילדים את הסרטים, נמצא שהילדים אשר צפו בהתנהגות אלימה שזכתה לתגמולים חיוביים, נטו לחקות אותה, כשהושארו בתצפית, ואילו ילדים שצפו בתגמול השלילי, נמנעו מחיקוי ההתנהגות האלימה. ההתנהגות האלימה החדשה שנלמדה נצפתה גם במחקרי מעקב לאחר יותר מחצי  שנה. במחקר אחר של אותה קבוצת חוקרים אף נמצא, שהילדים היו מוכנים לשחזר גם את התנהגות המודל הנענש.

השמיניה

השמינייה היא סדרת טלוויזיה מסוגת דרמת נעורים ומדע בדיוני ששודרה בשנים 2005–2007 לערוץ הילדים ללקוחות HOT. כשבע שנים לאחר העונה השלישית, הוחלט להחזיר את הסדרה לעונה אחת נוספת ואחרונה (שתי העונות ביחד שוות עונה אחת), אשר שודרו גם הן בערוץ הילדים ללקוחות HOT כמו בשנים הקודמות. הסדרה הופקה על ידי נגה תקשורת וטדי הפקות. לסדרה, שאותה יצר וכתב גיורא חמיצר וביים רובי דואניאס, 5 עונות ו-212 פרקים, והיא זכתה לפופולריות רבה בקרב בני־נוער. שלוש עונותיה הראשונות של הסדרה קיבעו את מעמדה כסדרת הילדים והנוער המצליחה בכל הזמנים. בעקבות הצלחתה הרבה הסדרה נמכרה למדינות רבות ואף זכתה בפרס סדרת הדרמה הטובה ביותר בצרפת ובאיטליה.

עונותיה השנייה והשלישית זכו בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2006 ולשנת 2007. בעקבות הצלחת הסדרה, יצאו לאור מספר ספרים שמבוססים באופן רופף על הסדרה.

הסדרה מוגבלת לצפייה מגיל 8 ואילך (אם כי אין כל בעיה לילדים קטנים יותר להיתקל בה בערוץ הילדים ולשבת מולה נדהמים בכלל מבלי שהוריהם ידעו על כך). הגיל שעליו הוחלט כמגבלה מעורר תהיות האם זוהי החלטה מושכלת או אקראית, כי הצפייה בשלושת הפרקים הראשונים מתקילה בכמה וכמה עניינים ומושגים שספק אם הם הולמים ילדים צעירים, ושהרבה יותר סביר שיתאימו לבני נוער ואף למתבגרים: כלי נשק, יריות והרג, גופה, שליטה במחשבות באמצעות הלמדא, חיישנים וקרינה, אינטרפול, טרוריסט, ועוד מושגים דומים.

הפרקים שבחרתי לנתח הם :

• השמינייה עונה 1 פרק 1
• השמינייה עונה 3 פרק 116

השמינייה עונה 1 פרק 1

חוקרי האנרגיה המוחית, עמוס דביר, אבנר הלוי ורוברטו, מתכננים ביצוע ניסוי לבדיקת גלי הלמדא שנמצאים במוחם של ילדים מחוננים, אך הניסוי נדחה. רוברטו, המאוכזב מדחיית הניסוי, משתף פעולה עם לילי דביר כדי לבצעו בילדיהם של עמוס ולילי - מאיה ויונתן. הניסוי השתבש ורוברטו נאסר לשבע שנים, ואילו לילי עוזבת את הארץ. כעבור שבע שנים, גוסס עמוס ממחלה קשה ומחליט להאיץ את התבגרות ילדיו באמצעות המצאתו, הטורבו טיים. אחרי ההתבגרות המואצת הוא משנה את שמם לאיה וניני. אבנר הלוי מקים את הפרויקט לילדים מחוננים ומצרף אליו את איה וניני. הפרויקט, "השמיניה", מתנהל ככיתת לימוד רגילה לחלוטין, וילדי הכיתה חווים אהבות וקשרים ראשוניים. בהמשך העונה שבה לילי מחוץ לארץ ובשיתוף פעולה עם רוברטו מנסה לשבש את מהלך הפרויקט באמצעות שאיבת אנרגיית הלמדא מהנערים הגורמת להתעלפותם של דורי ונטשה. מזימתה נכשלת והיא נאסרת. במקביל, מגלים איה וניני כי המורה המחליף בבית ספרם, דדי, שלו קשר רומנטי עם המחנכת, דגנית, הוא בעצם אביהם שעבר תהליך הצערה מיוחד. הפרויקט בוטל ותלמידי הכיתה מפוזרים בין כיתות הלימוד הרגילות. בסיום העונה אביהם של איה וניני, עמוס/דדי, מודיע להם שהם חוזרים לגילם המקורי אך איה מחליטה להישאר בת 15 בעוד ניני חוזר להיות בן 10.

הפרק נפתח בכך שפורץ מגיע לביתם של 2 ילדים אשר אביהם כביכול לא נמצא בבית, הפורץ מאיים על 2 ילדים באקדח ומבקש לפתוח את "החדר הסודי", חשוב לציין כי תחום הגיל של הילדים אשר צופים בסדרה זו הינו נמוך ולכן לא צריכים להיחשף לדברים מן הסוג הזה וזה בעצם חלק משלב החברות המוקדם, הידע אותו רוכשים הילדים מאמצעי התקשורת על הסביבה הוא ידע בסיסי – ידע משלים ולעתים סותר את מה שהנחילו להם הוריהם, עצם החשיפה לאמצעי התקשורת מפחיתה משעות החברות של הורים ומחנכים. בזמן הצפייה בטלוויזיה פוחתת האינטראקציה הבין אישית בין הצופה הצעיר לבין לבית סביבתו החברתית. יתר על כן, לעיתים נחשף הילד לתקשורת המונים בהיעדר ההורים ומבלי שיוכלו לפקח על החשיפה לכוונה ולהגבילה, חשיפה לאותם תכנים יכולה ליצור מכנה משותף ובסיס לא רק לשיחה אלא אף לקשר חברתי. מבחינה זו החשיפה לאמצעי התקשורת עשויה למלא תפקיד אינטגרטיבי משלב בחברה ופרט בין הדורות.

ולאחר מכן ישנה סצנה נוספת בה משולב אקדח והיא כאשר אביהם של 3 הילדים יוצא מן החדר עם אקדח שלוף ומכוון אל הפורץ כאשר הוא אומר לו - "תרים ידיים או שתחטוף בין העיניים". חשוב לציין כי הדיבור הנ"ל נתפס כלגיטימי בסדרה ולא כדיבור אשר יכול לפגוע בסדר היום יום של ילדי ישראל ובכלל.

לאחר כמה דקות של אירועים בהן הכריזו על הקמת פרויקט בשם "השישייה" אשר כל ילד מתמחה בתחום מסוים, לאחר מכן מגיעה סצנה שבה תלמידה אשר עתידה להיות חלק מהפרויקט נכנסת בלי כוונת תחילה אל שרותי הבנים שם פוגשת באדם שיושב בצורה די מוזרה אשר מעוררת חשד, ואכן החשד הנ"ל התממש אצל הבחורה - לפיה אותו אדם השתמש בסמים בבית הספר ומפרטת זאת ע"י שימוש במילים כמו קוקאין, הרואין וכו' מילים שכמובן ילד מתחת לגיל העשרה ובכלל לא צריך להיחשף אליהם, אך הדבר שהיא לא ידעה הוא שהוא עתיד להיות חלק מהפרויקט אליו היא מצטרפת והדבר אשר הזריק אל הזרוע שלו הוא בכלל אינסולין על מנת לטפל במחלת הסוכרת שלו.

הקשר בין חשיפה לאמצעי התקשורת לבין בריאותם של הילדים שלנו נובע מכמה סיבות, מסבירה שירי שדה שרביט, פסיכולוגית ילדים; "המדיה הדיגיטלית חושפת ילדים לתכנים מאוד קיצוניים ומעוררי עניין. הם פוגשים אלימות והתנהגות בוגרת שלא מותאמת לגיל שלהם. יש כאן חשיפה מוקדמת למידע שגדול עליהם, ואין להם מספיק כלים קוגניטיביים ורגשיים כדי להתמודד עם מה שהם רואים, לתת לזה משמעת בקונטקסט רחב יותר ולחשוב מה מתאים להם.

זה יכול לעורר מתח בקרב ילדים, כמו גם התנהגויות שלא תואמות לגיל שלהם כגון עישון, שימוש בסמים והתנהגות מינית שבסופו של דבר פוגעת בילד. בנוסף, כשילדים מבלים זמן רב מול הטלוויזיה או משחקים שעות במחשב, זה בא על חשבון החיים האמיתיים. הם מתעניינים בחיים של דמויות אחרות, במקום לפגוש חברים או לתקשר עם דמויות אמתיות פנים אל פנים.

השמיניה עונה 3 פרק 116

בתחילת הפרק מוצגת לנו דמות אשר מנסה לברוח מהמשטרה ומשתמשת בפצצה על מנת להיפטר ממנה, חשוב לציין כי ילדים חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידיאו (במשחקי ווידאו, הכוונה במאמר זה בעיקר למשחקי ווידיאו ביתיים כמו Play station ו- X box). בישראל במיוחד, ילדים חשופים לאירועים אלימים במציאות. הם אוכלים ארוחת בוקר, כשמול עיניהם מתרוצצות לעיתים תמונות מזעזעות מפיגועים של מחבלים. הם משחקים אחר הצהריים במחשב, ותוך כדי משחק, עיניהם מרפרפות במבזקי החדשות המופיעים על המסך לפניהם, והם קוראים דיווחים על נערה שנאנסה באכזריות על ידי נערים בני גילה ו/או על בעל שירה למוות באשתו ועוד. בערב הם שומעים את בני משפחתם דנים בזעזוע על מקרי אלימות בין בני נוער, בין שכנים ועוד.

בהמשך הפרק ישנה סצנה בה מראים לידה של משפחת דביר, בהמשך הפרק ניתן לראות שוב אירוע שבו ישנה התעסקות עם כלי נשק - סצנה זו הנה שוד בנק אשר אותה "שמיניה" תכננה. במהלך השוד ישנם כמה אנשים חמושים אשר מכוונים את נשקיהם אל כיוונם של "השמיניה", בסופו של השוד ניתן לשים לב לגופה של אישה שנפגעה בעקבות חילופי היריות בין שני הצדדים.

כמות האירועים האלימים הדמיוניים אליהם נחשפים ילדים, גדולה בהרבה מכמות האירועים האלימים האמיתיים, אליהם הם נחשפים. חישוב שנעשה לפני מספר שנים על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקני הראה שעד שילד מסיים את בית הספר היסודי, הוא צופה בטלוויזיה בממוצע בכ – 8,000 רציחות ובלמעלה מ-100,000 מעשי אלימות אחרים.

לאחר מכן ניתן לראות את אותה "השמיניה" מכייפים בבית של אחד החברים בבריכה, בהמשך מגיעה שליחת פיצה אל פתח הדלת אך בסופו של דבר מתברר כי זו השכנה שלהם שיודעת בדרך מסתורית כלשהי על "השמיניה" ומבקשת את עזרתם בטענה שמישהו מנסה להרוג אותה. לקראת סוף הפרק אותה שכנה נחטפת ע"י אלמוני.   

 השמיניה עונה 3 פרק 116

לפני 16 שנה העולם נכנס למאה חדשה והתחיל להתפתח ולהשתדרג בקצב מהיר מאוד. מהיר עד כדי כך שבחלק מהתחומים נראה כאילו עברו 30 שנה ולא 15 שנה. גם בתחום סדרות הנוער הרבה דברים השתנו. המדע הבדיוני והפנטזיה הפכו למוליך העיקרי של סדרות הנוער כיום וכל סדרה כבר לא עומדת בפני עצמה אלא מלווה במוצרים, הופעות ובעיקר בטירוף שמגיע לכולם.

בתחילת שנות ה-2000 סדרות הנוער דיברו בעיקר על נושאים הקרובים למציאות, מערכות יחסים, קשרים חברתיים, קבוצות, ביה"ס והרפתקאות שתיאורטית יכולות לקרות בעולמנו כמו ב"הילדים מגבעת נפוליאון" – שם התמודדו עם גנבים, מאפיונרים ופושעים אחרים.

בשנת 2005 נרשם השינוי הגדול שמעתה והלאה ישנה את פני ז'אנר סדרות הנוער הישראליות. ביוני של אותה שנה, היוצר גיורא חמיצר נכנס לשוק סדרות הנוער עם הסדרה הראשונה שלו – השמיניה. התכנית הפכה להיות סדרת מפתח שבעצם הוסיפה שחקן חדש לשוק – ז'אנר הפנטזיה והמדע הבדיוני.

מעתה מתחילה תקופה של התעסקות בטכנולוגיה, בעתיד ובעלילות המתרחקות מהמציאות. השמיניה ודאוס עסקו בדברים שהם כביכול טכנולוגיים ומדעיים, אך לא באמת קיימים במציאות שלנו כמו השתלטות מחשבים או גלי מוח מיוחדים.

בנוסף לטכנולוגיה נכנסו עלילות יותר רחוקות מהמציאות ודמיוניות כמו ערפדים בחצויה ומסע בזמן ב"האי". העלילות החברתיות הפכו מראשיות למשניות אשר תומכות בעלילה הראשית – ההרפתקה. אומנם, עדיין נראו הרבה סדרות שעדיין קרובות יותר למציאות כמו ראש גדול.

כיום, רוב סדרות הנוער הן סדרות מתח כאשר בהרבה מהן יש התעסקות בהרפתקאות, חיפוש אוצר (גאליס) וטכנולוגיה (החממה). בנוסף, לעלילות בין חברים הצטרפו עלילות יותר מורכבות ודיבור על דברים כמו מנהיגות, נטיות מיניות והתנהלות מדינה.

צפייה בלוח המשדרים של הטלוויזיה, בערוץ הסרטים, ערוץ 3, ערוץ AXN ואפילו ערוץ הילדים וכמובן גם הצפייה בחדשות, מעידה על כך שכמעט בכל התוכניות ישנם תכנים אלימים – פיזיים, מילוליים ומיניים. הצופים, ילדים ומבוגרים, חשופים למידה גדושה של אלימות המשודרת בטלוויזיה מדי יום. כמו כן, נוספים לכך סרטי קולנוע אלימים, אתרי אינטרנט בעלי תכנים אלימים, משחק מחשב אלימים ועוד. השאלה היא מהן ההשלכות של חשיפה רבה כל כך לתכנים אלימים? האם הצפייה באלימות מגבירה אלימות או שהתוצאות הן הפוכות – הצפייה באלימות גורמת לפורקן (קתרזיס) – ומפחיתה תוקפנות?

על פי התיאוריה הפסיכואנליטית ותיאורית התסכול והתוקפנות צפייה באלימות גורמת לפורקן ועל כן היא מפחיתה אלימות. לעומת זאת, תיאורית הלמידה החברתית טוענת שצפייה בתכנים אלימים דווקא מגבירה אלימות, הצופה מחקה את הדמות האלימה ונוהג כמוה. החשיפה לתכנים אלימים נותנת הכשר לצופה לנהוג באלימות, כאשר האלימות מוצגת בהם כדבר רצוי וראוי. הצפייה באלימות מורידה את רמת רגישותו של הצופה וגורמת לו להזדעזע פחות מאירועים אלימים והצפייה באלימות גורמת לעוררות ולהתרגשות העלולות להביא להתנהגות תוקפנית.

מחקרים הוכיחו שההסברים של תיאורית הלמידה החברתית אכן נכונים. אולם, לשיטות המחקר השונות שבחנו את השפעת הצפייה בתכנים אלימים ישנם יתרונות וחסרונות. החוקרים ניסו לבדוק את השפעת הצפייה בתכנים אלימים בתנאיי שדה – בתנאי החיים הטבעיים של הנחקרים. פרקר ושותפיו ערכו שלושה מחקרים בארצות הברית ובבלגיה. הנחקרים היו מתבגרים – עבריינים צעירים השוהים במוסדות עם פיקוח מינימלי. הנחקרים צפו במשך שבוע בסרטים אלימים או בסרטים לא אלימים. צופים עקבו אחרי התנהגות הצעירים ותיעדו אותה במהלך השבוע של המחקר, בשבוע שלפניו ובשבוע שלאחריו. נמצא, שאכן הנערים שצפו בסרטים אלימים היו אלימים יותר מהנערים שצפו בסרטים לא אלימים, בעיקר בשבוע של המחקר. בנוסף, נמצא שההתנהגות האלימה הייתה דומה להתנהגות שנצפתה בסרטים, אך התופעה התפוגגה במהירות. כמו כן, נערים אלימים במיוחד היו פגיעים יותר להשפעת הסרטים האלימים.

אמנם הממצאים מעידים על הגברת התוקפנות בעקבות צפייה בסרטים אלימים, אך קשה להסיק מהם מסקנות, אף אחד מאיתנו אינו צופה באופן מרוכז בסרטים אלימים במשך שבוע. רוב האנשים הם לא עבריינים צעירים וכמו כן, ההשפעה של הסרטים התפוגגה בתוך זמן קצר.

מחקרים מסוג אחר הם מחקרים מתאימים. הם בודקים את הקשר שבין צפייה בטלוויזיה לבין התנהגות תוקפנית. במחקרים אלה החוקר אינו מפעיל את הנבדקים אלא צופה בהם ללא התערבות. בחלק מהמחקרים נמצא קשר בין המשתנים ובאחרים הקשר היה חלש יותר. במחקר בין תרבותי רחב נבדק הקשר שבין צפייה בתכניות אלימות בטלוויזיה בגיל צעיר לבין תוקפנות בגיל מאוחר יותר. הקשר נמצא בשלוש מתוך חמש הארצות הנבדקות. אך עדיין אי אפשר לדעת האם הקשר הוא סיבתי – האם הצפייה בסרטים אלימים גרמה להתנהגות האלימה. יכול להיות שילדים אלימים מעדיפים סרטים אלימים, יכול להיות שגורם אחר (כמו סף תסכול נמוך או קוצר רוח) משפיע על ההעדפה לצפות בסרטים אלימים וגם על הנטייה לאלימות.

מחקרם של (Wilson et al 2002) מצא כי בתכניות הטלוויזיה המופנות לילדים קיים ריכוז גבוה של אלימות. 7 מתוך 10 תכניות ילדים כוללות אגרסיביות פיזית (לעומת 6 מתוך 10 תוכניות שאינן מופנות לילדים), ובנוסף – בשעה טיפוסית של תכנית ילדים צופה הילד בתקרית אלימה בין תוקף לקורבן בממוצע כל 4 דקות, בעוד שבתכניות שאינן מופנות לילדים מוצגות תקריות אלימות בכל 12 דקות בממוצע.

למעשה נמצא כי הקשר בין התנהגות תוקפנית וצפייה בטלוויזיה הוא מעגלי. ילדים תוקפניים הם פחות פופולריים בקרב חבריהם. חוסר הפופולריות שלהם דוחפת אותם להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה, בה הם נחשפים לתכנים אלימים. התכנים האלימים מאשרים את התנהגותם האלימה ומלמדים אותם כיצד להיות יותר תוקפניים. כאשר הם מתנהגים בדרך יותר תוקפנית הם שוב נדחים, חוזרים לצפות בטלוויזיה וחוזר חלילה.