סמלים של חברות שונות ומשמעותם

מקדולנדס :

הלוגו נולד כידוע מהאות הראשונה של מקדולנדס, שם המשפחה של המקימים. מה שאנשים כנראה לא יודעים זה שבשנות ה-60 מקדולנדס רצו להחליף את הלוגו, אבל המעצב שלהם התעקש להשאיר אותו כמו שהוא, כיון שהלקוחות כבר התרגלו וזיהו את הלוגו לפי צורתו הנוכחית, המזכירה זוג שדיים עסיסיים. כפי שאתם רואים הטיעון שלו שכנע אותם וכיום זה אחד מהלוגואים הכי מוכרים בעולם.

אפל :

התפוח של אפל מייצג את התפוח של אדם וחוה. ביס אחד ממנו ייתן לכם את כל הידע בעולם וזה בדיוק מה שמייצגת אפל.

נייקי :

המותג קרוי על שם אלת הניצחון היוונית, נייקי. לוגו המותג אמור לסמל את יכולת התעופה של האלה.

קוקה קולה :

המותג נקרא על שם עלי הקוקה ואגוזי הקולה, שהם חלק ממרכיבי הטעם במשקה. המייסד, ג'ון ס. פמברטון, שינה את ה-K של אגוז הקולה ל-C כדי שהשם ייראה טוב יותר.

הארלי דיווידסון :

הארלי הוא תופעה וסמל יותר מאשר מנוע או גלגלים, הוא שם נרדף לתרבות ופולחן סמל מובהק לחופש ולפילוסופיית החיים.

סיסמא אופיינית אחת מיני רבות המוטבעת על חולצותיהם ובכתובות הקעקוע שלהם מתמצת את הרעיון כולו –

 "הארלי דיווידסון: אם אני צריך להסביר - לא תבין".

במבה :

התינוק של במבה , דמות מותג שמייצגת את החטיף שאותה פיתח האנימטור גיל אלקבץ יחד עם "אולפני אנימה" וחברת הפרסום אריאלי.  מאז שהוצגה דמותו, הוא הופיע בכל פעילות פרסומית של המוצר, והוא אף מופיע על האריזות של חלק ממוצרי במבה. במהלך השנים הוצגה הדמות במעל ל-15 סרטים, בהם סרטי תדמית וסרטי מבצעים.

ארומה :

את העסק הקימו האחים מהלוואה של 70 אלף שקל שלקחו מאמם, ברברה. האח יריב חזר מניו יורק, שם לטענתו גילה את עולם הטייק אוויי וסהר היה חייל משוחרר. בראיון לידיעות אחרונות, סיפרו האחים כי בהתחלה חשבו על הקמת רשת חומוסיות, אך לבסוף בחרו בקפה. הסמל של העסק מוכר בעיקר ע"י כתב לבן בו רשום "ארומה" על פני ריבוע שחור. 

קסטרו :

בשנת 1933 עלה לישראל מייסד החברה אהרון קסטרו ז"ל עם משפחתו מיוון. האם, אנינה, בוגרת בית הספר לאופנה ביוון, הקימה עם הגעתם לארץ "סלון לשמלות" בדירתם ברחוב הרצל בתל אביב. עם שחרורו מצה"ל החליט אהרון לפתוח עם אמו חנות בפינת הרחובות אלנבי ורמב"ם בתל אביב. לחנות קרא "נינה" על שם אמו, אך בהמשך שינה את שם העסק לקסטרו. העסק מוכר בעקבות הסמל שלו שמאופיין ע"י פס אדום על מוצריהם. 

יס :

החברה הוקמה בשנת 1998 בעידוד שרת התקשורת, לימור לבנת, שסברה כי חברת טלוויזיה נוספת תעורר תחרות את שוק הטלוויזיה הרב-ערוצית שנשלט כמונופול על ידי חברות הכבלים מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. היא החלה לפעול ב-28 ביולי 2000. החברה מאופיינת ע"י סמלה בו רשום בלועזית "כן" – .yes 

  אפל :

המותג בו בחרתי הוא חברת אפל, יצרנית בין הגדולות בעולם (אם לא הגדולה בעולם) לייצור טלפונים, מחשבים, אייפדים וכו'...

כפי שציינתי למעלה התפוח של אפל מייצג את התפוח של אדם וחוה. ביס אחד ממנו ייתן לכם את כל הידע בעולם וזה בדיוק מה שמייצגת אפל. אך לי יש דעות חלוקות כלפי אפל וזה מתבטא בכמה היבטים – אני לא חושב שצריך לשלם מחיר מופרך כל כך על טלפון ולא משנה איזה חברה הוא. בנוסף על אף הבטחת אפל לספק לך כצרכן את כל המידע אליו אתה זקוק אינו מדויק כל כך משום שהחברה מעניקה לך אפליקציות שחלקן חינמיות אך חלקן נמצאות בטלפון אך השימוש בהם עולה כסף – מה שנוגד את ההבטחה של אפל. לסיכום אני לא חושב שיש לקנות טלפון במחיר כה יקר אשר לא מעניק לך את כל הפונקציות שהובטחו לך תחילה. 

מעמדה של אפל לעומת חברות אחרות :

אפל תמיד הייתה החברה הרווחית ביותר בשוק המובייל, בשנת 2015 השיקה החברה את האייפון 6 והאייפון 6 פלוס ניתן להגיד כי ההשקה של טלפונים אלו הייתה מוצלחת למדי וביצרה את מעמדה משמעותית. לפי נתוני חברת קאנקורד, 92% מכל רווחי תעשיית הסמארטפונים ברבעון הראשון הגיעו לכיסה של אפל. החברה מקפידה למכור מכשירים יקרים במיוחד בשולי רווח גבוהים, בעוד כמעט כל יתר היצרניות פועלות בהפסד או ללא רווחים. חשוב לציין כי בעלי אייפון נוהגים להו

ציא יותר כסף על אפליקציות ומדיה.

חברת המחקר IDC קבעה כי המכשיר הנמכר ביותר בשוק הסמארטפונים הישראלי הוא אייפון. לפי מחקר שערכה החברה, 30.5% מהסמארטפונים שנמכרו בישראל ברבעון הרביעי של 2015 היו של חברת אפל - נתון גבוה גם בקנה מידה בינלאומי.

לסמסונג, לעומת זאת, נתח שוק נמוך יחסית להיסטוריית המכירות של החברה בישראל, עם 27.3% מהמכירות, ודווקא LG, המתחרה הקוריאנית, רשמה נתח שוק גבוה מאי-פעם בישראל - 23.6%.

מיתוס נשים בפרסומות

תפוזינה

בפרסומת מוצגת לנו אישה ( תפוזינה ) שכביכול מוכרת לחלק מהאנשים אשר נתקלים בה (אם זה הגברת בתחילת הפרסומת או המוכר בהמשך) , השחקנית שמוצגת לנו בשם "תפוזינה" הינה דמות גבוהת קומה ובעלת צבע שיער כתום (כמו המשקה אותו היא מפרסמת).

כאשר חולפות השניות בפרסומת ניתן לראות כי מתייחסים אל השחקנית "תפוזינה" כאל סוג של אובייקט מיני וניתן לראות זאת במבטים של האנשים החולפים לידה או כאשר היא מבצעת פעולה אנושית – ליטוף כלב היא "נתקפת" בשאלות כלפיה, בהמשך מוצגת לנו השחקנית כאשר היא הולכת לה על החוף ושוב המבטים לא מאחרים להגיע – ורק לאחר שחולצתה של "תפוזינה" הופכת לשקופה רק אז אותם האנשים מזהים אותה ואף קוראים בשמה. 

בפרסומת יש לדמויות המוצגות לנו כמה תפקידים , תחילה מוכר הבקבוק – כאשר תפקידו העיקרי הינו למכור את בקבוק ה"תפוזינה" ולהחמיא לשחקנית ואילו תפקידה של השחקנית הראשית "תפוזינה" הוא לקנות את הבקבוק ולהראות מדוע כדי לקנות דווקא את בקבוק השתייה הזה, בנוסף השחקנית מהווה סוג של דוגמנית בפרסומת זו.

מי עדן איזי – בר רפאלי

בפרסומת של מי עדן מוצגת לנו בר רפאלי – ניתן להגיג הדוגמנית הישראלית המפורסמת בעולם, בנוסף ניתן לראות כי הדוגמנית מהווה סוג של אובייקט מיני כאשר הגבר מתקרב אליה. בפרסומת זו יש קונוטציה במילה בר כאשר מצד אחד מנסים למכור בר מים ומצד שני בפרסומת מופיע לנו בר רפאלי שכובה על שולחן ומציעה מים לגבר או אדם אחר כאשר הוא מתקרב אליה, בהמשך הפרסומת ניתן לראות כי הדוגמנית מנסה למשוך את אותו אדם אליה בעזרת תנועות גוף מגרות איתם היא מקווה למשוך אותו...

בפרסומת ניתן להבחין כי המצלמות מרבות לצלם את הדוגמנית ולא את הגבר אשר עתיד לשתות מהמים, דמותה של הדוגמנית אקטיבית היא זזה ברוב חלקי הפרסומת מאותה הסיבה אשר נרשמה למעלה – על מנת לגרות את אותו האדם לשתות מהמים שלה, בפרסומת ישנם 2 תפקידים- אחד לכל דמות, תפקידו העיקרי של הגבר הינו לשתות מ"בר המים" ולהראות מדוע צריך לקנות את בר המים הזה ואילו תפקידה של הדוגמנית בר רפאלי הוא לגרות את האדם אשר מתקרב אליה שישתה מהמים שלה.

עוף טוב – 100% רכיבים טבעיים

בפרסומת של חברת "עוף טוב" מוצגות לנו השחקנית הידועה מלי לוי – אשר מוצגת לנו כאימא וכאישה המושלמת, כאשר מתכוונים לאישה המושלמת מתכוונים לאשת קריירה מצליחה אשר מצליחה לעשות סידורים ובילויים בתוך כל סדר היום העמוס ( כולל פילטיס ביקור בשוק וכו'.. ) ומצליחה להישאר האימא המושלמת שמכינה למשפחתה שניצל של עוף טוב מ100% רכיבים טבעיים.

השחקנית מלי לוי הינה דמות אקטיבית אשר מצולמת בחלק נכבד של הפרסומת וזה מתבטא במקומות בהם היא עובדת או מבלה כגון - שוק, בעבודה ובפילטיס, בפרסומת יש תפקיד אחד והוא של השחקנית הראשית מלי לוי והוא להראות שגם האישה המושלמת" משתמשת בשניצל עוף טוב 100% רכיבים טבעיים ולא חברה אחרת.  

מסטיק עלמה

בפרסומת של מסטיק עלמה מוצגת לנו ימית סול אשר מנסה לשווק את המוצר שלה "מסטיק עלמה" – בטענה שמסטיק עלמה מגיע לכל עלמה. תחילה ניתן לראות כי בעלה של השחקנית ימית סול הינו קוף – גורילה ובנם הוא קוף קטן אשר אביו מעניק לו את חינוכו לדורות הבאים , בפרסומת ניתן להבחין בדיאלוג "עיוור" בין השחקנית לבעלה (לדוג' שהיא שאלה אם השמינה).

השחקנית מצולמות בשלל חלקי הפרסומת אם זה בדיאלוג עם בעלה או אם זה לפני הבילוי המשפחתי, בפרסומת לפנינו ישנו תפקיד אחד ועיקרי של השחקנית ימית סול והוא לשכנע את אותם נשים אשר צופות בפרסומת כי כל עלמה צריכה מסטיק ועלמה ובנוסף מסטיק עלמה יעניק להם רגעים של אינטליגנטיות בין כל מה שקורה מסביב. תפקיד בעלה של השחקנית הוא לנהל מעין דיאלוג "עיוור" עם השחקנית הראשית. 

משרד התיירות – כל אחד מביא אחד

בפרסומת זו מייצגים קמפיין אשר קורא לישראלים להזמין אנשים מכל העולם לביקור בישראל באמצעות סרטונים, גלויות, ואתרי ייעוד אשר הקים משרד התיירות, בתחילת הפרסומת מוצגת לנו שחקנית אשר יושבת במארב יחד עם 2 חיילים וכעבור כמה שניות מגיעה אישה (מטעם משרד התיירות) גבוהת קומה אשר פונה אל אותה אישה במארב בטענה שהם לא ביקשו שתשב במארב, אלא להזמין תיירים ממקומות שונים באירופה כולל מערב אירופה.

בפרסומת זו ניתן להבחין בקונוטציה של המילה מערב – מארב כאשר פנו אל השחקנית במטרה שתזמין תיירים לארץ ואילו היא ישבה במארב יחד עם 2 חיילים. השחקנית מצולמת ברוב חלקי הפרסומת כאשר היא על הקרקע – גם כאשר האישה מטעם משרד התיירות מדברת איתה. דמותה של האישה אשר צולמה על הקרקע הינה אקטיבית אומנם פועלת לא לפי בקשתם ל משרד התיירות אך עדיין נמצאת בתזוזה – במארב.

בפרסומת ניתן להבחין ב3 תפקידים עיקריים אחד של כל דמות , תפקידה של הדמות על הקרקע הוא להראות כביכול כי טעתה וישבה במארב במקום להזמין תיירים לארץ באמצעות סרטונים, גלויות, ואתרי ייעוד אשר הקים משרד התיירות – חשוב לציין כי דמותה הייתה בעלת שיער בצבע צהוב (בלונדיני) , כידוע נשים בעלת שיער בלונדיני עוברות מסך בסוג של זלזול ונחשבות לחסרות השכלה, התפקיד השני שייך לאישה מטעם משרד התיירות אשר מציגה את הרעיון לאישה הבלונדינית. 

פנייה רגשית ושכלית בפרסומות

פנייה רגשית :

בפנייה רגשית המוען מנסה למכור לנו את המוצר בעזרת הצגה רגשית של המוצר שלו עצמו, בבחירה בפנייה זו המוען מבין שהיתרון של המוצר שלו שייך לחוות השימוש או לתועלת הרגשית שהמוצר והשימוש בו מוביל.

בגישה זו המטרה הינה להשאיר אצל הנמען רושם חיובי על המוצר שיוביל בשלב מאוחר יותר לקניית המוצר.

בפרסומות עם פנייה רגשית נראה שימוש רב בהומור ומוזיקה נעימה לצד שימוש בהפרדה ובסיסמאות שיפנו לרגש שלנו. 

קיימים 3 סוגי פניה רגשית:

פרסום הומוריסטי - מעורר את תשומת לבו של הצרכן וממקד אותה לפרסומת. הוא משפיע גם על הרגשות וגם על תהליכי החשיבה ההכרחיים. קיימים מספר סוגי מסרים בגישה ההומוריסטית מסר שנון העובד על משחקי מילים, מסר סאטירי היורד על ידוענים, מסר מיני קומי ומסר מבדח של בדיחה וקריקטורה.

פרסום מאיים - משתמש בחרדה על מנת  לשכנע את הצרכן שאם לא יקנה את המוצר ו/או יתנהג אחרת, יקרה לו משהו רע. הבעיה בפרסום זה הוא שלעיתים החרדה גורמת לאנשים לפעול הפוך מהרצוי או להתעלם מהפרסומת.

מסר מיני - שימוש בסמלים מיניים בעיצוב  המסר המעוררים ריגוש מיני כדי לקדם את מכירת המוצר. החיסרון הוא פגיעה ברגשות הצופים.

ניתן לשים לב בפרסומת זו כי הפרסומת מנסה להרשים, ללמד ולשכנע את הצרכן בדרך לא שכלית, מחקרים בנושא מראים כי עוררות רגשית מעודדת את הצרכן לקנייה ומגבירה את מעורבותו ותשומת לבו.

הפרסומת משתמשת בגישת ההפחדה והאיום (פרסום מאיים) –  הפחד יוצר מתח והאדם הפוחד משתדל להפיג אותו בכל דרך. הפרסומת מייצרת את המתח ומציעה פתרונות להפיג אותו. הפרסומת שלנו מציגה פחד בכך שהילדים לומדים מהמבוגרים לעשות מעשים שהם לא טובים ויכולים אף לפגוע בהם. בסוף הפרסומת מוצגים קבוצת מבוגרים אשר עושים מעשים טובים וזהו בעצם הפתרון שיש לתחושת הפחד בקרב המבוגרים.

כמו כן,  הפרסומת מציגה בעיה- ילדים מחקים מבוגרים, גם כאשר מדובר במעשים שהם לא טובים ולא מכבדים (במעשים אלו ניתן להבחין במהלך הפרסומת לדוג'- כאשר האב כביכול מכה את אשתו ובנו אף "עוזר לו במשימה" ). הבעיה אשר מוצגת בפרסומת יוצרת מתח אצל הצופה. כמו כן, הפרסומת מציגה פתרון לבעיה והוא שמבוגרים צריכים לשים לב למעשים שלהם ולהראות לילדים את הדרך הנכונה לפעול בה.

פנייה שכלית : 

גישה זו מבוססת על ניסיון לשכנע ולהעביר מידע על פעולותיו של המוצר, התועלת העולה ממנו ויתרונותיו הברורים. בדרך כלל באמצעות טיעונים ישירים והסברים ברורים ולעיתים אף נתונים השוואתיים.

גישה זו משלבת אינפורמציה רבה העל המוצר וזה בא לידי ביטוי בתיאור המוצר עצמו, מחיר המוצר, הצגת תמונות של אותו המוצר תמונות האריזה וכו'...

בגישה זו המסר בנוי מהשוואה בין המוצר המפורסם לבין מוצר מתחרה. פרסום משווה מציג לצרכן ידע מלא  תוך כדי השוואה של המידע הזה מול מוצרים מתחרים. פרסומות משוות נתפסות בציבור כפחות אמינות מכוון שברור לציבור שההשוואה מתייחסת לאופן חד צדדי רק ליתרונות המוצר. דוגמאות: פרסומות לטיטולים שמשוות כושר ספיגה, פרסומות לחברות תקשורת שמשוות מחירים, אמינות, שירות, פרסומות לאבקת כביסה שמשוות יעילות בהורדת הכתמים וכו'...

קיימות 5 גישות של פנייה שכלית:

 גישת ההבטחות - מסר המבוסס על ההבטחה,  התועלת או האיכות שהצרכן יקבל כשיקנה את המוצר.

הגישה החד צדדית - המסר מונה אך ורק את יתרונות של המוצר  ומהלל אותו לעומת מתחריו. הבעיה בגישה זו שהצרכן עלול לפקפק באמינות הפרסום ובמניעי המפרסם.

הגישה הדו צדדית - המסר מציג את יתרונות  המוצר ומבליט אותן אך  גם מודה בחסרונות המוצר. בגישה זו מזכירים בצורה לא בולטת את המתחרים. היתרון בגישה זו היא האמינות שהיא מעוררת בלקוח כשהחברה מכירה בחסרונות מוצרה.

גישה משווה - בגישה זו הצרכן מקבל מידע על המוצר ועל מתחריו כאשר הפירמה מדגישה את יתרונות המוצר שלה על פני המתחרה באמצעות עובדות, נתונים, ניסויים ומחקרים.

גישת חיסון/ההפרכה - מבוסס על תפיסת "הקדמת תרופה למכה". המפרסם יוצע  לפרסום מניע המקדים את הטענות שעלול המתחרה להעלות ובכך החברה מחוסנת מפני המתחרה.

הפרסומת מתחילה כאשר מוצגת לנו פיצה – משהו שכולם אוהבים , בהמשך מתברר כי זה בשביל לפתוח מקום כלשהו של הדברים שאתה אוהב "בקלי קלות" עם בנק הפועלים. בסוף מבינים שבעצם כל העסקים האלו קיבלו הלוואה מבנק הפועלים ולכן הם יכולים להרשות לעצמם את פתיחת החנות או מעבר.

הפרסומת משתמשת באסטרטגיה הפנייה שכלית להעברת המסר, בעזרת גישת ההבטחות – גישת התועלת – הפרסומת מראה כיצד המוצר משרת את הצרכן. בפרסומת של בנק הפועלים, הבנק מציע לעסקים קטנים הלוואה שתוכל לעזור לעסק לצמוח ולהתפתח. 

צפייה בסרט תיעודי - "אח שלי גיבור"

הסרט מציג מסע של צעירים ישראלים הלוקים בתסמונת דאון, היוצאים בליווי אחיהם לטיול תרמילאים בצפון הודו. כל אחד מזוגות האחים סוחב איתו מהבית קונפליקט לא פתור, הקשור באופן ישיר למורכבות שמביא איתו אח עם תסמונת דאון לתא המשפחתי. על רקע נופיה הקסומים של הודו, בליווי מוזיקה מקורית של אהוד בנאי, הסרט חושף באופן אינטימי את מערכת היחסים המיוחדת השוררת בין האחים, המתפתחת ומשתנה תוך כדי המסע. 

כל אח או אחות בריא ויש 11 מהם, מלווה אח עם תסמונת דאון, כולם צעירים בשנות ה 20-30 שלהם והניסיון הכואב הוא הניסיון והנטל שהם מביאים מהבית. אנשים צעירים מוצאים עצמם בתפקידי הורים, מחנכים, מלווים, אחראים על הנפש הקרובה להם ביותר, חלקם עם דילמות בלתי פתורות שהם מביאים איתם מהבית. הדיאלוגים הפרטיים מתרחבים במהלך המסע לרבי שיח, הצעירים כולם מתערבים זה בזה להגשמה של אחריות הדדית, והמשפחה הקטנה, הזוגית הופכת למשפחה של שבט.

כאמור, לא מדובר בסרט שכולו עונג. אין עונג בצפייה בדאון מותש, מבוהל, לכוד בבועה אטומה שגם אחיו או אחותו הקרובים אליו ביותר אינם מסוגלים להבין או לחדור אותה. הוא מסרב לאכול, הוא לא מעוניין לזוז ממקומו, הוא לא מוכן לטפס על הפיל ולצאת לטיול, הוא מסרב לכל. אין הנאה בצפייה באדם, דאון או לא, כשהוא בוכה. יחד עם מצב רוחו של הדאון צולל מצב רוחו של הצופה. המועקה המצטברת מפתה לאסוף את השלט ולהסתלק לערוץ אחר.

אחרי נסיעה ארוכה ברכבת ובג'יפים מתחיל המסע הרגלי במעלה ההר שהוא עיקר הקושי. למרות ההכנות המוקדמות לא כולם יכולים לעמוד במאמץ וגם כאן ניכר הרצון לתמוך, לעודד, להכניע את החולשה והעייפות. דווקא כאן מגיע הסרט לשיאים רגשיים ואנושיים, אל מול הבעיות האובייקטיביות והקצרים והמשברים בקשר.

 ניר(הצלם)  עוקב אחרי האחים והאחיות, אחרי היחסים המתפתחים בין קבוצת הצעירים הפגועה לבין עצמם. העזרה ההדדית, החיבוקים, ההבנה והאהבה הדוחפת את כולם להגיע אל הפסגה ולגעת בקצה היכולת.

הסרט נותן הרבה השראה ומכניס הרבה שמחה ללב, ואף נותן אפשרות להציץ לעולם אחר. המסר העיקרי המועבר בסרט הוא שצריך להסתכל בזווית יותר רחבה ועל הצדדים החיוביים של החיים ולראות את הטוב ובעיקר לשמוח ממה שיש, ובנוסף יש להתעסק אך ורק בדברים הטובים, לתרום לסביבה, להיות חלק מהקהילה ולהיות שותפים לעשייה חיובית.

בסרט מועברים תכנים חינוכיים וזה מתבטא ברגעי הניצחון, ההגעה אל פסגת ההר וסיום הטרק. בלי מאמץ רב, גם זווית מציצנית ולא לגמרי נעימה ימצאו האנשים ה"רעים". ויגידו איזה חמודים "החייזרים" האלה,  גם הם יכולים לחזר, לנחם ולאהוב ממש כמונו, האנשים הנורמליים.

"אח שלי גיבור" הוא שמו של הסרט וגם קריאת קרב של האחים הדאונים כאשר כל אחד ואחד מהם מתגבר על קושי אישי מסוים. דבר זה מזכיר לנו(החברה כולה)  את מה שאנחנו אמורים לזכור לעתים קרובות יותר, ואת מה שצריך להעביר לדור הבא.

צפייה בסרט "ואלס עם באשיר"

הסרט ואלס עם באשיר הוא סרט מלחמה דוקו-דרמטי שנוצר ע"י הבמאי ארי פולמן. בשנת 1982 ארי פולמן היה חייל בחיל רגלים בן 20. בשנת 2006 הוא מגלה שאינו זוכר דבר ממלחמת לבנון בה השתתף. הוא נפגש עם חברים מהשירות הצבאי, פסיכולוגית והעיתונאי רון בן ישי אשר שהה בביירות בתקופת המלחמה. הוא מנסה להבין מה קרה במלחמה ולהיזכר בחוויותיו במלחמה.

הסרט זכה בפרסים רבים ובהם גלובוס הזהב, פרס סזאר, פרס אופיר והיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. ברובם המוחלט של הפרסים ברחבי העולם שהסרט זכה, מדובר היה בזכייה או המועמדות הראשונה בהיסטוריה של הפרסים, של סרט ישראלי, סרט מונפש ו/או סרט תיעודי.

ואלס עם בשיר" מוגדר כסרט דוקומנטרי באנימציה. והוא אכן כזה. הוא מורכב משיחות של הבמאי עם אנשים שונים, ומשחזור/העברה אל הבד של הסצנות עליהן מספרים המרואיינים. מדובר בדברים שעברו עליהם בזמן המלחמה, וכן בחלומות שלהם (והכל באנימציה).

בתחילה נדמה שיש במבנה הזה משהו סכמטי אבל יש כאן שני אלמנטים שמבטלים את הסכמטיות הזו: מצד אחד, כל הסרט הוא מנקודת מבטו של הבמאי. הוא מנסה לחקור את מעשיו שלו במלחמה, מעשים שאותם הוא כלל לא זוכר. ושנית, הסיפורים הנפרשים בפנינו מובאים במעגלים הנסגרים לאט לאט ומביאים אותנו בהדרגה אל אותו טבח נורא, ואל אותו מקום בו היה ארי פולמן, הבמאי, באותה מלחמה. הסרט מתחיל בפגישה של פולמן עם אחד החברים שלו. הוא מספר לפולמן על סיוט חוזר שהוא סובל ממנו. אותה פגישה פותחת משהו בפולמן, והוא יוצא למסע לפגישת אנשים שהיו איתו בלבנון, על מנת להחזיר לעצמו את הזיכרון של אותה תקופה, זיכרון שכמו נמחק ואיננו.

את ואלס עם באשיר אפשר לתפוס כסרט תיעודי לא רק באופן טכני אלא גם באופן מהותי בהתאם למטרתו המוצהרת -  ליצור שיחזור סובייקטיבי לחוויה טראומטית וסיוטית, כזו המתקיימת סמויה מן העין ומעדשת המצלמה.

בהמשך הסרט יש זכר לטבח סברה ושתילה - טבח שביצעו הפלנגות הנוצריות בפליטים פלשתינים במשך כיומיים. הטבח התרחש בעקבות רצח נשיא לבנון בשיר ג'ומאייל, שהיה מנהיג נערץ. בסרט מסופר, בעיקר דרך ראיונות עם איש תקשורת שהיה שם (רון בן ישי) כיצד הצבא והדרג המדיני הבכיר ידעו אודות הטבח, לפחות משלב מסוים, ובהמשך הסרט מוצגת אף מעורבות פסיבית של צה"ל.

הסרט מביע השקפת עולם שמאלנית. הוא שם על כתפי ישראל את שיתוף הפעולה עם הטובחים בפליטים. הסרט מציג את העמדה האנטי ישראלית ולא את מעשי הטרור שנעשו נגד ישראל. הסרט "ואלס עם באשיר" מציג אירועים מהעבר ואף את המציאות כיום ומעביר זאת ע"י אנימציה. לפי כל הביקורות שמצאתי – היו כאלו שהתנגדו אל הסרט (גם בגלל החוסר בצנזורה) והיו כאלה שאף התמוגגו מהאנימציה ומהתוכן שמועבר בו. הסרט עשוי טוב ובצורה חדשנית למדי , והתוכן בו מציג מציאות מהעבר ואף מההווה.

צפייה בסרט "בייביז"

"בייביז", סרטו התיעודי של הבמאי הצרפתי תומא באלמס מאפשר להורים למודי לבטים להציץ לחייהן של ארבע משפחות ברחבי תבל, המתמודדות כולן עם אתגר משותף - גידול תינוקות לאורך השנה הראשונה לחייהם - ולנסות ולגייס כמה תובנות לגבי המשימה הלא פשוטה הזאת. הוא אינו כולל קריינות דידקטית, ואינו מתיימר להעניק טיפים להורה המתחיל. זהו סרט המתעד את חייהם של ארבעה תינוקות ואת הסביבה שבה הם גדלים, ועושה זאת באמצעות צילומים מרהיבים, נטולי דיאלוג או קריינות, המניחים לצופים להתבונן במצולמים בדממה, לבחון את מעלליהם ולהסיק מסקנות בעצמם.

הסרט בייביז הינו שילוב של שני סוגי קולנוע והם – "זבוב על הקיר" , "סרטי מסע" : 

 "זבוב על הקיר" – הסרט מבקש "להציג מציאות" וכך גם הקהל ממוקם כאילו הוא רואה את האירועים. הז'אנר הזה דומה מאוד ואף ממשיך את הקולנוע התיעודי הקלאסי, אך בסרטים אלו אין כתוביות או קריינות שינחו את הקהל ויכוונו אותו ובמקום זאת נותן יותר מקום לפרשנות עצמית של הקהל על הטקסט המועבר בסרט.

"סרטי מסע" – סרטים המתמקדים בתהליך, בסרט "בייביז" זה בא לידי ביטוי בכך שהסרט מציג תהליכי גדילה של תינוקות בתרבויות שונות וסביבות שונות מסביב לעולם.

הבמאי תומא באלמס לא מעורב בסרט , בנוסף בסרט לא מועברות כתוביות או קריינות מה שנותן את האפשרות לפרשנות עצמית ע"י הקהל הצופה בסרט.

הסרט "בייביז" מציג שילוב בין 4 תרבויות שונות ברחבי תבל , סצינת הפתיחה מציגה שני ילדים מנמיביה יושבים ומשחקים באבנים, עד שריב פורץ ביניהם. סצנה אחרת מתעדת תינוק מונגולי מסתובב לבדו במרחבים הפתוחים סביב האוהל שבו מתגוררת משפחתו, וזוחל ללא חשש בין רגליהן של חיות המשק. התינוקת היפנית נראית מבקרת בגן חיות, מתבוננת בחיות מבעד לזכוכית וזועקת בבהלה ברגע שאלה מעיפות מבט לעברה. ואילו התינוקת האמריקאית מתועדת נמלטת ממעגל של הורים וילדים השרים שיר אהבה משונה לכדור הארץ, ומנסה נואשות לפתוח את דלת האולם כדי להיחלץ מהסיטואציה המוזרה.

מאחר ובסרט לא מועברות כתוביות או קריינות של הבמאי ניתנת האפשרות לפרשנות עצמית ע"י הקהל הצופה בסרט, ניתן לפרש את הסרט כבעל מסר אוניברסלי לגבי המדינות הפותחות אשר מופיעות בסרט שהן ארצות הברית ויפן לבין מדינות פחות מפותחות אשר מוצגות והן מונגוליה ונמיביה. אנשים המגיעים מתרבויות שונות ייתנו לסרט משמעויות שונות.

מצד אחד קהל מהעולם המערבי יראה את הסצנות המציגות תינוקות מהמדינות הפחות מפותחות (מונגוליה ונמיביה) ויחשוב שרע להם בשגרה היומיומית ושהם מסכנים אך זוהי הנורמה של המקומיים וזוהי שגרת חייהם. אדם נורמטיבי שלא מכיר אף אחת מהתרבויות השונות שמועברות בסרט עשוי להיות מופתע עד מאוד מהשונות בין כל תרבות ותרבות. מצד שני המסר אשר יכול להתקבל על אף התרבויות השונות שמוצגות בסרט הינו שכולנו רקמה אנושית אחת חיה, כולנו מגדלים תינוקות או נגדל , וכולנו חיים על כדור אחד מה שמדגיש את השונות של כל תרבות לעומת הדומה של כל התרבויות יחדיו.

אהבתי את הקונספט של הסרט ואת הצילומים המיוחדים מכל מדינה, אם זה הבניינים ביפן או אם זה הנוף המרתק במונגוליה, כל צילום הראה את הייחוד של כל מדינה. כצופה מערבי, הסרט פתח בפני פרופורציות כלפי המדינות הפחות מפותחות והראה שהם לא כאלה מסכנים – אפילו לא מסכנים בכלל - ושינה את דעתי בכך שהתרבות המערבית היא הנעלה. הסרט עזר לי להתנתק מהמחשבה כי ההתרבות שלי – התרבות המערבית הינה נורמה חברתית. אך מה שנחשב בעיני כחיסרון בסרט הוא שלא הכניסו מדינות נוספות שהם פחות מפותחות, כדי להראות את השונה בין המדינות המפותחות לבין הפחות מפותחות, מאחר ורוב הצופים מגיעים ממדינות מפותחות יותר.

מראה שחורה עונה 2 פרק 2

בפרק מופיע וויקטוריה כאשר היא מתעוררת בבוקר היא סובלת מכאבי ראש וסחרחורות, כאשר היא קמה בבוקר היא שמה לב לגלולות על שטיח החדר שלה. כאשר היא יורדת אל קומת הקרקע היא רואה סמל מרקד על מסך הטלוויזיה שלה. וויקטוריה מסתכלת על תמונה שמופיע בסלון שלה, בתמונה מופיע תמונה של ילדה קטנה שלא מוכרת לוויקטוריה כלל וכלל. לאחר מכן וויקטוריה יוצאת מחצר ביתה בכדי לחפש עזרה ולהבין מה קרה , בעודה הולכת בשביל ליד ביתה היא מתבוננת בחלונם של שכניה ורואה אותם מצלמים אותה במקום לעזור לה להבין מה קרה לה.
כאשר וויקטוריה הולכת בשכונתה היא בוהה בגבר שיוצא ממכוניתו בתלבושת מוזרה כאשר הוא מוציא נשק, כאשר וויקטוריה בורחת כדי להיפגע מן נשקו של ה"אדם במסכה" היא מגיע לתחנת דלק שם היא פוגשת את ג'ם – בחורה צעירה שתדלקה את מכוניתה עם בחור נוסף , ג'ם והחבר שלה עוזרים לוויקטוריה בכך שהם נאבקים בתוקף של וויקטוריה. ג'ם מסבירה לוויקטוריה כי הסמל בטלוויזיה הפך את רוב האוכלוסייה לצופים אשר לא עושים דבר חוץ מלצפות ולפעמים לצלם כיחידת רצחנית שידועה כציידים שהורגים את האנשים שלא הושפעו מהסמל. כאשר וויקטוריה וג'ם בורחות מן היער הן מגיעות אל משדר הסמל בכדי להשמידו.

לאחר מכן הקירות נפתחים ומגלים קהל גדול בתוך אולם מרוכז מריע. הדמות שרדפה אחרי וויקטוריה בתחילת הפרק הינו גם הצייד שרדף את ג'ם ו-וויקטוריה. בעולם בו חיה וויקטוריה כל הדמויות הינם שחקנים. התמונה של הילדה הקטנה שראתה בסלון שלה למעשה היא ילדה שוויקטוריה וארוסה חטפו. וויקטוריה וארוסה לקחו אותה ליער שם ארוסה הרביץ ועינה את הילדה הקטנה ואילו וויקטוריה עמדה בצד וצילמה את האירוע המזעזע הזה ואף לא ניסתה למנוע אותו. לאחר מעשה זה ארוסה של וויקטוריה התאבד והיא נשלחה אל הניסוי. בניסוי אליו מגיעה וויקטוריה בכל יום היא מתעוררת באותה סיטואציה והתנהגותה חוזרת לאורך כל יום ויום וזאת בגלל שזיכרונה נמחק.

באולם אליו מגיעה וויקטוריה מוצג הקהל, הקהל אשר נוכח באולם רוצה להיות הראשון שיתעד מוות. הביקורת כאן היא שהדור החדש לא מספיק רגיש כמו הדור הישן.

אני אהבתי מאוד את הפרק, הפרק היה מותח ,לא צפוי וזה בא לידי ביטוי בסיטואציות שהקיר נפתח לשני חלקים ומופיע קהל שמריע ומעודד את מה שנעשה על וויקטוריה. אני מאוד אהבתי את הסדרה ואני בטוח שאתקל בה בעתיד ואצפה בה עוד הרבה פעמים.

לפי דעתי העונש שוויקטוריה קיבלה הוגן אך שיטת הענישה כאן לא נכונה, היא וארוסה ביצעו פשע נוראי ומגיע להם להיענש על כך . מה שעוברת וויקטוריה הוא גם סוג של עינוי משום שכל פעם היא מתעוררת לתוך מציאות שקרית בהם כל הדמויות הם שחקנים וחייה חוזרים על עצמם יום אחר יום. בכל יום ויום מוחקים לה את הזיכרון, ניתן לראות כי וויקטוריה צורחת מכאבים מה שמצביע על כאב רב עד מאוד מצד וויקטוריה. וויקטוריה מצטערת על המעשה אותו עשתה אך לא באמת מתכוונת לכך משום שזיכרונה נמחק בכל יום מחדש.

העונש אותו קיבלה וויקטוריה לא מוביל לשום דבר משום שהזיכרון שלה נמחק בכל יום ויום.    

האם צפייה ממושכת של הצופה בתוכן אלים יכולה להשפיע על ההתנהגות שלנו ?

הצפייה בטלוויזיה תופסת בעשור האחרון את המקום המרכזי בבילוי הפנאי של ילדים ונוער.

העידן הרב-ערוצי הפך את הטלוויזיה לגורם ראשוני באמצעי התקשורת, אליו חשופים ילדים ובני

נוער. החשיפה  לטלוויזיה  בעלת פוטנציאל השפעה חיובי ושלילי גם יחד. ממדיה זו לומדים לטוב

ולרע, בצורה ישירה ועקיפה.  הילדים לומדים את מה שהחברה רוצה  שילמדו,  וכן את מה

שהחברה לא הייתה רוצה שילמדו.  הטלוויזיה היא מעין "מגלה סודות" של המבוגרים אודות

נושאים שהיו מעדיפים להשאירם מתחת לשטיח.

בעבר, דרך העברת המידע לילד הייתה באמצעות הספר והייתה מתבצעת בבקרה על הילד. כיום,

גבולות אלו מנופצים. הבדלי הידע בין ההורים לילדים קטנים מאוד. הטלוויזיה  לא  רק  משקפת

מציאות, אלא  גם בונה מציאות. לגבי  הילדים,  הצופים  בטלוויזיה,  קיים  סיכון  של  חשיפה

בטרם עת, לעניינים שהם  מעבר להבנתם או שאינם רלוונטיים לחייהם וקשורים לעולמם של

המבוגרים.

 אחת  מההשפעות  הפוטנציאליות  השליליות  של  הטלוויזיה  היא ההשפעה על ההתנהגות

האלימה של ילדים. החשיפה  לאלימות בטלוויזיה מאדירה את מקומה של האלימות בחברה

ותורמת לתפישת העולם כמקום אכזר ומפחיד, ומגבירה את הלגיטימציה לאלימות.

בשנים האחרונות אנו עדים לעליה מתמדת בשיעור המעורבות באלימות של ילדים ובני נוער, הן

בעולם הרחב והן בישראל. מחקרים שעסקו בעניין, גילו  כי בכל הקשור להשתתפות של בני נוער

במעשי אלימות בבתי ספר, ישראל תופסת את המקום הבלתי מכובד החמישי בעולם. 

ילדים ובני נוער חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו. היחשפות כזו מגבירה את הסכנה שילדים ובני נוער יתנהגו באלימות, בילדותם או בבגרותם. שני מנגנונים פסיכולוגיים עיקריים מסבירים מדוע היחשפות לתכנים אלימים מגבירה את ההתנהגות האלימה אצל ילדים. הראשון, דרך החיקוי וההזדהות, והשני, דרך הקהיית סף הרגישות ,אשר יכולים לעודד אלימות בקרבתם.

לאחרונה מדובר רבות על הנזקים שבהיחשפות ילדים לתכנים אלימים באמצעי התקשורת ובמשחקים. התקשורת הפופולארית, הכתובה והאלקטרונית, מפרסת לא מעט ידיעות על אלימות של ילדים כתוצאה מצפייה בטלוויזיה או ממשחק במשחקי מחשב ווידיאו. דבר זה מתרחש בשנות חייו הראשנות , המעצבות ביותר את האדם . בשלב זה מתרחש תהליך אינטנסיבי של למידה , חינוך ורכישת דרכי התנהגות . את התפקיד המרכזי ממלא הדרכה של הורים להתמודדות נכונה עם ילדיהם בבית, והדרכה של מורים להתמודדות נכונה עם תלמידיהם בכיתה.

הרגלי הצפייה של ילדים ובני נוער ישראלים בטלוויזיה ממחישים את חשיבות הבנת הקשר בין תכני טלוויזיה להתנהגות אלימה. רוב הילדים ובני הנוער הישראלים צופים בטלוויזיה יותר משלוש שעות בכל יום, נתון אשר מציב את הצפייה בטלוויזיה כפעילות הפנאי העיקרית בגילאים הללו. סקר של ארגון הבריאות העולמי אף קבע כי ביחס לעולם, ישראל היא אחת המדינות המובילות בשעות הצפייה של בני נוער בטלוויזיה. נמצא כי בממוצע כ- 68% מבני הנוער הישראלים צופים בטלוויזיה במשך יותר משלוש שעות ביום. בנוסף, נמצאה אינטראקציה של הצפייה בטלוויזיה ומגדר – בגילאים צעירים הבנות צופות בטלוויזיה יותר מבנים, בעוד שבגילאים מבוגרים יותר הבנים הם אלו אשר צופים יותר. 

היחשפות ילדים לתכנים אלימים אמיתיים ודמיוניים

ילדים ובני נוער חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו. היחשפות כזו מגבירה את הסכנה שילדים ובני נוער יתנהגו באלימות, בילדותם או בבגרותם. שני מנגנונים פסיכולוגיים עיקריים מסבירים מדוע היחשפות לתכנים אלימים מגבירה את ההתנהגות האלימה אצל ילדים. הראשון, דרך החיקוי וההזדהות, והשני, דרך הקהיית סף הרגישות ,אשר יכולים לעודד אלימות בקרבתם.

 כיום ילדים חשופים יותר מאי פעם לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידיאו (במשחקי ווידאו, הכוונה במאמר זה בעיקר למשחקי ווידיאו ביתיים כמו Play station ו- X box. בישראל במיוחד, ילדים חשופים לאירועים אלימים במציאות. הם אוכלים ארוחת בוקר, כשמול עיניהם מתרוצצות לעיתים תמונות מזעזעות מפיגועים של מחבלים. הם משחקים אחר הצהריים במחשב, ותוך כדי משחק, עיניהם מרפרפות במבזקי החדשות המופיעים על המסך לפניהם, והם קוראים דיווחים על נערה שנאנסה באכזריות על ידי נערים בני גילה ו/או על בעל שירה למוות באשתו ועוד. בערב הם שומעים את בני משפחתם דנים בזעזוע על מקרי אלימות בין בני נוער, בין שכנים ועוד.

בין התוכניות האלימות במיוחד הנצפות בטלוויזיה כיום, באדיקות, על ידי ילדים בישראל, בולטת סדרת ההיאבקות WWE. בסדרה זו המתאבקים מבצעים תרגילים אכזריים במיוחד (למשל, קופצים מגובה רב על המתאבק האחר השרוע על הרצפה בחוסר אונים, חובטים את ראשו בשולחן, בכיסא ולעתים גם בגרם מדרגות, וכיו"ב), ומלווים את פעולותיהם בהתבטאויות מילוליות עוינות וגסות. האלימות בסדרה זו מוצגת כרצויה, מתוגמלת חיובית ונטולת השלכות של ממש, ויש לה פוטנציאל להשפיע על ילדים אלימים ולא אלימים בדרגות שונות.

משחקי המחשב והווידאו הביאו את רמת האלימות הדמיונית לשיאים שלא יאומנו. אחד ממשחקי המחשב הידועים, mortal combat"", הציג אלימות גראפית חסרת תקדים, שכללה קריעות של חוטי שדרה וכריתת איברים. מאז התפתחו משחקי מחשב אלימים אף יותר. אחד הידועים בהם כיום הוא Grand theft auto, או כמו שהחברה קוראים לו GTA. במשחק זה השחקן יכול לנקוט בכל סוג של אלימות שהוא רוצה, כמו: לשלוף נהג ממכונית ולהכות אותו, לחסל שוטרים, להכות מושבעים כדי שלא ירשיעו חבר במאפיה, לחסל שליח פיצה כדי לפגוע בארגון יריב. 

המשחקים האחרונים בסדרה זו - מספר ארבע, Vice city, ומספר חמש, San-Andres - ידועים במיוחד לשמצה באלימותם הרבה. למשל, ב – GTA5, San-Andres, כאשר יורים בראשו של מישהו, הראש מתפוצץ ונעלם, ודם פורץ מהצוואר הפעור. משחקים אלימים קיימים גם במשחקי וידאו.

באוגוסט 2005 הורשע דווין תומספון, אמריקני בן 18, ברציחתם של שלושה שוטרים. טיעונו המרכזי של עורכי דינו  היה ,כי הוא היה מכור למשחק GTA וילדותו הקשה , הם אלא שגרמו לו לבצע את הפשע. חבריו ציינו כי לפני הפשע הוא היה מכור לGTA 5  ול GTA 4.

אסכולת החברות והקשר שלה למחקר 

חברות הוא התהליך שבאמצעותו לומד היחיד את תפקידיו בחברה. זהו תהליך איטי, ממושך וכמעט בלתי פוסק, שבמהלכו רוכש אדם את הנורמות והערכים המרכזים של החברה הסובבת אותו. בתהליך זה מתעצב האדם מבחינה נפשית וגופנית דרך ההתנסות במצבים חברתיים, מפתח אופי חברתי ומסוגל לקחת חלק בחיים חברתיים.

הדוגמאות הבולטות ביותר לסוכני חברות הינם: הורים ובני משפחה , בית ספר , מקום עבודה , חברים ואמצעי התקשורת הרבים.

שלב החברות המוקדם - מתרחש בשנות חייו הראשונות, המעצבות ביותר את האדם. בשלב זה מתרחש תהליך אינטנסיבי של למידה, חינוך ורכישת דרכי התנהגות . למשפחה ובמיוחד להורים יש תפקיד מרכזי בשלב זה. אמצעי התקשורת מתערבים בתהליך החברות של הילד. כבר בשנה השנייה לחייהם תינוקות צופים בקלטות ווידיאו, מאזינים לשירים ומקריאים עבורם סיפורים. 

באחד המחקרים הקלאסים שנעשו בתחום ( a1963 , Bandura, Ross, & Ross), נצפו התנהגויות ילדים לאחר שצפו בסרט אלים. בקבוצת ילדים אחת ניתן בסרט תגמול חיובי לאדם המכה, ובקבוצה אחרת ניתן בסרט תגמול שלילי לאדם המכה. בתצפית שנעשתה לאחר שראו הילדים את הסרטים, נמצא שהילדים אשר צפו בהתנהגות אלימה שזכתה לתגמולים חיוביים, נטו לחקות אותה, כשהושארו בתצפית, ואילו ילדים שצפו בתגמול השלילי, נמנעו מחיקוי ההתנהגות האלימה. ההתנהגות האלימה החדשה שנלמדה נצפתה גם במחקרי מעקב לאחר יותר מחצי  שנה. במחקר אחר של אותה קבוצת חוקרים אף נמצא, שהילדים היו מוכנים לשחזר גם את התנהגות המודל הנענש. 

שלב החברות מתבגרים -  התחרות בין אמצעי התקשורת לבין סוכני החברות המסורתיים, הורים ומורים, מחריפה בגיל ההתבגרות , בשלב זה מעמיקים אמצעי התקשורת ההמונים את אחיזתם בחיי הפרט וממלאים תפקיד מרכזי כמקור מידע על המציאות. התחזקות כוחם של אמצעי התקשורת נובעת בין השאר מכך שהמתבגר שואף להשתחרר מהתלות בהוריו ולהפגין עצמאות. בנוסף הנוער מביע מחאה, מורד בהוריו ונחשף לתכנים ומסרים שאינם מקובלים על מבוגרים. חשוב לציין כי לתקשורת יש מעמד בכיר יותר בהדרכה וייעוץ לבני נוער.

מחקרים שנערכו בנושא הקשר בין אלימות ומשחקי מחשב במשך 20 שנה, מצביע על כך שיש בכוחם של משחקי מחשב אלימים להגביר התנהגות אגרסיבית בקרב בני נוער, בעיקר בנים, ושהשפעת המשחקים עשויה לבוא לידי ביטוי באופן מידי או במהלך פרק זמן ארוך יותר. למשל, אחד המחקרים הראה, שילדים ששיחקו במשחקים אלימים במשך פחות מ-10 דקות, ואז השתתפו במבחן להערכת מצב הרוח שלהם, העידו על עצמם כבעלי מאפיינים אגרסיביים וביצעו פעולות תוקפניות זמן קצר לאחר המשחק. 

מה לומדים ילדים בגיל מוקדם מאמצעי התקשורת הרבים?

ילדים רוכשים ידע בסיסי על הסביבה החיצונית, ידע המשלים ולעיתים סותר את מה שהעבירו ההורים. הצפייה והצריכה של אמצעי התקשורת מפחיתה את האינטראקציה עם ההורים, ילדים יכולים לצפות בטלוויזיה ללא פיקוח והכוונה של ההורים. אמצעי התקשורת עוסקים בתחומים בעייתיים של המציאות כמו אלימות , מיניות , אלכוהול פשע וכו'...  

לעיתים הם מגדירים ערכי מוסר שונים משל ההורים ומנוגדים לחינוך ההורים.

בשנת 2005 נבדק בדוח שהוכן עבור משרד התקשורת בבריטניה הנושא "נזק ופגיעה בתוכני מדיה". הבדיקה העלתה כי הראיות תומכות בכך שלצפייה בטלוויזיה, ובמיוחד לאלימות המופיעה בטלוויזיה, יש השפעות מזיקות, הן על התנהגות אלימה ותוקפנית בטווח הקצר והן  על גישות והשקפות, בעיקר בקרב ילדים, בטווח הארוך. עם זאת, מחברי הדוח ציינו כי המחקרים בתחום לוקים בחסר ומושפעים מן האקלים התרבותי והחוקי שבו נוצרו. לפי הדוח, להקשר של הצגת האלימות בטלוויזיה ולמידת ההזדהות של הצופה עם הגיבור יש משקל לעניין ההשפעה של האלימות המוצגת על הצופה. כמו כן, צוין שיש בעניין זה הבדלים ניכרים בין קהלים של צופים, הנובעים מגילם, מינם, מצבם המשפחתי ועוד.

אובדן הילדות וקשרו למחקר

חוקר בשם ניל פוסטמן עסק בשאלה שהיא ההשפעה של אמצעי התקשורת על ילדים. המסקנה שלו הייתה שהתרבות המודרנית בה שולטת הטלוויזיה קיים מצב של אובדן הילדות.

"בעידן תקשורת המונים , הילדות הולכת ונעלמת" 

ניל פוסטמן סקר את התפתחות הילדות מאז ימי הביניים ועד שנות מחקרו.  הטלוויזיה גרמה לאובדן הילדות, ילדות שאפיינה את דור הספר- את התקופה מ-1450 המצאת הדפוס על ידי גוטנברג ועד המצאת הטלוויזיה בשנות ה-50.

 בעידן הדפוס נוצר הצורך באוריינות (מיומנות הקריאה והכתיבה) ולכן שלחו את הילדים לבית הספר, נוצרה מחיצה בין ילדים ומבוגרים, הייתה להורים סמכות. בתקופה זו ההורים הסתירו מילדיהם ספרים שדיברו על מין, לא הייתה לילדים נגישות לספרים "לא חינוכיים", "האמת" התגלתה בהדרגה, בהתאם לגדילת הילד, כיום בעידן הטלוויזיה קשה להסתיר מידע מפני הילדים, כולם חשופים במידה שווה לכל התכנים. הילדים חשופים למידע של המבוגרים.

כיום הטלוויזיה היא חזותית ונגישה לכולם, התכנים בה לא מצונזרים אלא אם כן ההורים משגיחים על ילדיהם בעת הצפייה. הטלוויזיה פשוטה להבנה, היא לא מצריכה חשיבה מורכבת. הילדים מאבדים את התמימות והילדות, הם מתבגרים מאוד מהר. התכנים אליהם נחשפים הילדים כמו אלימות, פשע, פורנוגרפיה, סמים ואלכוהול מתנגשים עם הערכים שההורים בבית מלמדים אותנו, ההורים והמורים מאבדים את הסמכות בחינוך הילדים.

על פי פוסטמן ההבחנה בין עולם הילדות לעולם המבוגרים מטשטשת בעקבות החשיפה של הילדים לתכנים שלא מיועדים להם בטלוויזיה בגיל צעיר.

גישות תאורטיות שונות וקשרן למחקר

גישות תיאורטיות לא מעטות ניסו להתמודד עם שאלת השפעת הצפייה בתכניות טלוויזיה הכוללות אלימות על התנהגות ילדים ובני נוער. ילדים ובני נוער הם אוכלוסייה פגיעה להשפעת הטלוויזיה, וזאת כיוון שהם זקוקים להגנה, טיפול וחברות של המבוגרים. ילדים אלו הם  חסרי ניסיון חיים וחסרי ידע, חושבים באופן שונה מאשר מבוגרים, וכן נטולי משאבים כלכליים וחברתיים. לפיכך ילדים הם קהל יעד נוח להשפעותיה של הטלוויזיה, בין אם הן לטווח הקצר או הארוך.

אחת הגישות הינה גישת הקתרזיס (זיכוך). מקורו של המושג ביוונית, והוא מייצג היטהרות. פרויד היה הראשון לטבוע את הטענה כי כאשר האדם צובר רגשות שליליים ואינו משחרר אותם, יכולות להיווצר השפעות פסיכולוגיות. בהמשך לכך, הדחפים האלימים של האדם יכולים להשתחרר באופן ישיר, תוך נקיטת אלימות, או תוך חשיפה לאלימות דמיונית. מגישה זו נובע כי לחשיפה לאלימות בטלוויזיה יכולה להיות השפעה חיובית ומרפאת ע"י הפחתת התנהגות אגרסיבית, שכן האלימות הטלוויזיונית משמשת לזיכוך הדחפים האלימים במקום שימוש באלימות ישירה. לפי תיאוריה זו, לאלימות בטלוויזיה ישנה דווקא השפעה שלילית על תדירות וחומרת אגרסיביות ואלימות בקרב ילדים.

לעומת זאת תאוריית החיזוקים טוענת שהאלימות המושדרת בטלוויזיה מחזקת עמדות והתנהגויות הקיימות אצל הצופים. האלימות המשודרת היא בעצם מחזקת נטייה קיימת. מכאן, אצל הצופים שקיימת בהם התנגדות לאלימות, האלימות המשודרת רק תחזק את התנגדותם. האלימות עפ"י תאוריה זו לא נוצרת בעקבות צפייה באלימות אלא היא תוצאה של מבנה אישי, סביבה ערכים ונורמות המצויים אצל הצופה.

גישה נוספת להסבר השפעת אלימות טלוויזיונית על אגרסיביות ואלימות בקרב ילדים היא גישת הלמידה החברתית. גישה זו מתבססת על תהליכי למידה באמצעות חיקוי, לפי המודל של בנדורה. לפי גישה זו, ילדים לומדים התנהגויות גם מבלי להתנסות בהן באופן ישיר (כלומר, ללא תהליכים של התניה או ניסוי וטעייה). בדרך זו, הם צופים בהתנהגויות של אנשים בסביבתם או של אנשים בתקשורת, ומחקים אותן.

לפי גישת הלמידה החברתית, ילדים נוטים יותר לחקות התנהגויות אשר המודל לחיקוי קיבל עליהן תגמול או לא נענש עליהן. לפיכך, בהתאם לגישה זו קיימת משמעות מרחיקת לכת להשלכות האלימות בטלוויזיה. בנוסף, הוכח כי ילדים יכולים לצפות בהתנהגות ולחקות אותה מן הזיכרון במועד מאוחר יותר, כך שגם אם חיקוי ההתנהגות אינו גלוי לעין מיד לאחר החשיפה לאלימות, עדיין יכול להיווצר מצב שבו ההתנהגות מאוחסנת בזיכרון ותבוא לידי ביטוי בנסיבות אחרות.

אחת הגישות התיאורטיות, אשר הפכה עם הזמן לפרדיגמה בפני עצמה, הינה תיאורית "הבניית המציאות" או "תפיסת עולם" שהגו החוקרים גרבנר וגרוס, לפי גישה זו, התקשורת ההמונית היא יצרנית סדרתית של מסרים המופנים לכלל האוכלוסייה, ומשמשת לשימור תרבויות ושינוי תרבויות. שלוש ישויות משפיעות על האופן שבו מסרים מהתקשורת משפיעים על המציאות – האחד, הוא הגורם המוסדי – מוקדי הכוח בחברה, ארגונים ותהליכים מוסדיים המייצרים את המסרים שהתקשורת מעבירה. השני, מערכת המסרים המכילה מבנים רחבים ודפוסים עקביים אשר תכניות הטלוויזיה בכללותן מייצגות. גורם שלישי, "הבניית המציאות" מתייחס ליחסי הגומלין שבין התהליכים המוסדיים, מערכת המסרים, והנחות הציבור.

בהקשר השפעת אלימות על הצופים, מתארת תיאוריית הבניית המציאות תופעה של תפיסת העולם כאכזר ואלים. מחקרים שעסקו בתופעה מצאו כי צפייה רבה וממושכת בטלוויזיה קשורה לפיתוח ושימור עמדות של קורבנות, אי אמון וסכנה, ואמונות לא מדויקות אודות שכיחות פשיעה ואכיפת חוק. בהשוואה לאנשים אשר הרגלי הצפייה שלהם בטלוויזיה "קלים", צופי טלוויזיה "כבדים" החזיקו בעמדות לפיהן לא ניתן לבטוח באנשים.

להשפעת הטלוויזיה כמה גורמים מסייעים :

הרקע המשפחתי הינו הגורם ראשון, המתייחס למערכת הערכים המשפחתית ולאופן שבו הסביבה המשפחתית מגיבה לאלימות ולתכנים אלימים בטלוויזיה. דוגמא אישית של הימנעות מאלימות, הגבלת שעות הצפייה והתכנים, וגינוי של אלימות טלוויזיונית מקשים על החיקוי של ההתנהגות האלימה הנצפית.

רמת התפתחות הצופה משפיעה גם היא על הקשר שבין תכני טלוויזיה אלימים והתנהגות. ילדים צעירים מתקשים להבחין בין מציאות ודמיון ומתקשים להבין את קווי העלילה ולכן נמשכים בעיקר לפעולות גלויות אשר מעניינות אותם, כגון אלימות.

תפיסת המציאות של התכנית היא מרכיב קוגניטיבי המצביע על כך שקושי בהבחנה בין מציאות לדמיון בגיל צעיר יוצר נטייה להאמין למרבית התכנים, כך שאירועי האלימות נתפסים כאמתיים מאוד.

רמת העוררות של הצופה גם היא מרכיב מתווך קוגניטיבי חשוב – ככל שהצופה נתון במצב רוח פעלתני, כך גדלים הסיכויים כי הצפייה באלימות בטלוויזיה תוביל לפריקת מתחים ולהתנהגות אלימה.

סקר : 

בכדי לענות על שאלת החקר ערכתי סקר בין 34 בני נוער בגילאים 16-17, אחת השאלות הייתה האם הם מנסים להימנע מאלימות כ-27 בני נוער טענו כי הם מנסים להימנע מחיכוכים ואלימות , 5 בני נוער טענו כי הם לפעמים נמנעים מאלימות ושני בני נוער אחרים סימנו תשובות אחרות. שאלתי הבאה הייתה האם הם צופים בסדרות שמשדרות תכנים אלימים, כ-20 בני נוער סימנו שהם צופים בתכנים כאלו , 11 בני נוער סימנו שהם צופים מדי פעם בתכנים אלו ואילו 3 סימנו שם לא צופים כלל בתכנים מהסוג הזה. לאחר שאלה זו בני הנוער נשאלו האם הם נהנים לצפות בתכנים אלו כ-22 בני נוער סימנו כי הם נהנים לצפות בתכנים הללו , כ-6 סימנו שהם לא נהנים לצפות בתכנים אלו ו5 בני נוער סימנו אחר.

שאלתי הבאה הייתה האם לאחר צפייה בתוכן אלים הם מרגישים צורך לפרוק תסכול , כ-29 מבני הנוער סימנו כי הם לא מרגישים צורך לפרוק תסכול, 4 בני נוער סימנו שהם לפעמים מרגישים צורך לפריקת תסכול ואילו אחוז בודד סימן כי הוא מרגיש צורך לפרוק תסכול בערבות התוכן האלים בו הוא צפה. שאלתי האחרונה הינה האם אותם בני נוער נתקלים באלימות ביום יום, הרוב ( 21 בני נוער ) סימנו כי הם נתקלים מדי פעם ולא על בסיס יומיומי, כ-11 בני נוער סימנו כי הם לא נתקלים באלימות ביום יום ואילו 2 בני נוער סימנו שהם נתקלים במידה רבה מאוד באלימות ביום יום. 

תוצאות המחקר

סיכום המחקר 

אחד הגורמים המשמעותיים שהתגלה במחקרים כמשפיע על התפתחות התנהגות אלימה אצל ילדים, בילדות ובבגרות, הוא רמת החשיפה הגבוהה שלהם מגיל צעיר לתכנים אלימים באמצעי התקשורת השונים ובמשחקי מחשב ווידיאו. סרטים אלימים שילד רואה, ומשחקים אלימים שהוא משחק, מגבירים את הסיכוי שיתנהג באלימות, בהווה או בעתיד, דרך תהליכי חיקוי והזדהות והקהיית סף הרגישות למעשים תוקפניים.

התכנים האלימים הנצפים, המשפיעים על התפתחות התנהגות אלימה של ילדים, הם לאו דווקא האלימים ביותר בעיני המבוגרים, אלא אלה שהילד תופש כמוצדקים ומציאותיים, ובעיקר כאשר הוא מזדהה עם הדמות האלימה הנצפית.

ילדים מקבלים חיזוקים למודלים תוקפניים דמיוניים דרך קבוצת בני הגיל שלהם. למשל, הם מקבלים חיזוקים כאשר הם משוחחים בהנאה על מעשי אלימות בהם צפו ואף מנסים להתפאר מי מצליח יותר לבצעם במציאות. ואולם, אין ספק שאת החיזוקים החשובים ביותר מקבלים ילדים, במיוחד צעירים, מיחסם של מבוגרים משמעותיים - הורים, גננות, מורים ועוד – אל החומר הנצפה. במחקרים נמצא, שיחס ההורים למשחקים אלימים ולאלימות המופעלת בהם תוך כדי משחקי הווידאו או המחשב, הוא גורם מכריע בעיצוב התנהגותו האלימה או הלא אלימה בעתיד של הילד. לדוגמה, אם ילד צופה בטלוויזיה במעשה אלימות ואחד ההורים 'זורק' הערה המשבחת את המעשה או את השחקן הגיבור שביצע אותו – האפקט הנוצר אצל הילד דרמטי במיוחד: הוא גם צופה במודל תוקפן וגם לומד מהערת ההורה, שזו הדרך הנכונה לנהוג בה.

רפלקציה

המחקר החל במחשבה על השאלה אותה אנו נחקור – שאלת החקר, הנושא הכללי שהוצג תחילה ברור והוא ההשפעה של התקשורת על ילדים ובני נוער שלנו ...

אך הנושא הספציפי אותו בחרתי- האם צפייה ממושכת של הצופה בתוכן אלים יכולה להשפיע על ההתנהגות שלנו עלה למוחי לאחר חיפוש מעמיק באינטרנט, לאחר בחירת הרעיון הכל זרם. בכדי לענות על שלה זו חיפשתי זמן רב בחיפוש אחר מאמרים שיסייעו לי לענות עלייה, מצאתי לא מעט מאמרים אך הקושי היה לבחור את המאמרים הספציפיים שיעזרו לענות על שאלת החקר. הנושא של תכני האלימות הוא חלק לא קטן מחיי , זה כולל גם צפייה בתכנים אלימים מדי יום ואף משחקים אלימים בקונסולת משחק. לאחר אסיפת המידע מן המאמרים ואף נעזרתי במחברת הלימוד בכך שתסייע לי לענות על שאלת החקר. לפני המחקר לא תיארתי לעצמי שאמצעי המדיה השונים שמשדרים תכנים אלימים מסוגלים להשפיע בצורה כה גרנדיוזית. אפשר להגיד שלא העליתי זאת על הדעת משום שמשחקי האלימות או תכני האלימות מלווים אותי ביום יום ואף "מרגיעים אותי" , אך לאחר עשיית המחקר הבנתי את ההשפעה הגדולה של תכני האלימות על בני נוער וילדים. בסך הכל נהניתי מאוד מעשיית העבודה, בעקבות העבודה התגלו אלי דברים שלא ידעתי. 

  

כיצד המחקר שערכת השפיע על הבנתך את הנושא?

לפני שערכתי את המחקר לא ייחסתי חשיבות כלשהי לתכנים אלימים או משחקי מחשב אלימים בקרב הילדים ובני נוער כיום. לאחר הכנת המחקר הבנתי כי לנושא הנ"ל ישנה חשיבות רבה ולו השפעה גדולה עד מאוד על האוכלוסייה הצופה בתכנים אלו.

 האם נושא החקר עניין אותך ומדוע?

בחיי היומיום שלי אני משחק די הרבה במשחקים אלימים וצופה בתכנים אלימים שמועברים במדיומים השונים, לאחר החשיבה על שאלת החקר חשבתי שזה יהיה מעניין לגלות את האמת ואת ההשפעה של התכנים האלימים משום שזה חלק משגרת חיי.

ציין שני דברים חדשים שלמדת במהלך העבודה:

היחשפות לתכנים אלימים, אמיתיים ודמיוניים, בעיקר בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו כזו מגבירה את הסכנה שילדים ובני נוער יתנהגו באלימות, בילדותם או בבגרותם. בנוסף למדתי כי ילדים מקבלים חיזוקים למודלים תוקפניים דמיוניים דרך קבוצת בני הגיל שלהם. למשל, הם מקבלים חיזוקים כאשר הם משוחחים בהנאה על מעשי אלימות בהם צפו ואף מנסים להתפאר מי מצליח יותר לבצעם במציאות.

היכן חשת קושי?

חשתי קושי בעת סינון מהמקורות האקדמיים בהם נעזרתי

מה היה מקור הקושי?

מקור הקושי היה למצוא את עיקרי הדברים מהמקורות האקדמיים בהם נעזרתי ולשלבם בעבודה

כיצד התגברת על הקושי?

התמודדתי למרות כל הקשיים וכמובן עבדתי קשה 

מקורות בהם נעזרתי : 

     http://syllabus.org.il/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90/%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A

http://itu.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=d9d05ea5-72c7-4469-91ad-56b15b2983bb&lang=HEB

https://www.itu.org.il/?CategoryID=1035&ArticleID=7853



מצגת